כשהגעתי לתחתית ונכנסתי לחדר בפעם הראשונה, נעתקה נשימתי במובן המילולי של הביטוי. בכל מקום שאליו הפניתי את פנס הראש שלי, ראיתי חלקי עצמות >>
מרינה אליוט, אנתרופולוגית ביולוגית באוניברסיטת וויטווטרסרנד (UNIVERSITY OF THE WITWATERSRAND), דרום אפריקה
בשנת 2013, עמדתי לפני סיום הדוקטורט שלי באנתרופולוגיה ביולוגית כאשר המנחה שלי שלח לי פוסט מעניין מפייסבוק. הפלאואנתרופולוג לי ברגר (Lee Berger) חיפש צוות שיחפור שרידים של הוֹמיניניים (hominin) במערת הכוכב העולה (Rising Star Cave) בדרום אפריקה, רשת של חדרים המשתרעת על פני שטח של קצת יותר מ-36 דונם. הוא חיפש אנשים שהיו לא רק אנתרופולוגים מיומנים, אלא גם מטפסי הרים שיוכלו לעבור דרך חלל ברוחב 18 ס”מ. נדחקתי מתחת למיטה שלי כדי לוודא שאני יכולה לעשות את זה. בתוך חודש הייתי בדרכי לדרום אפריקה, ביחד עם חמישה חוקרים נוספים.
כדי להגיע למאובנים היה צריך לזחול על הבטן דרך מעבר בגובה של 30 ס”מ בערך, לטפס כ-15 מטר במעלה מבנה סלעי ולבסוף להחליק במורד מנהרה צרה באורך 12 מטר, לתוך חלל שאנו קוראים לו “חדר דינאלדי” (Dinaledi Chamber). המנהרה הזו אינה סתם סדק בסלע – היא משובצת בבליטות חדות כמו שיני כריש. לא יכולתי להפנות את הראש כדי לראות לאן אני מתקדמת, ונקודות רבות היו צרות כל כך עד שיכולתי לשאוף מעט אוויר פנימה, לנפח את בית החזה ולהישאר תקועה במקום בלי להשתמש בידיים. צריך להיות מאוד מנוסה כדי לא לאבד את העשתונות ו”להתחרפן”.
כשהגעתי לתחתית ונכנסתי לחדר בפעם הראשונה, נעתקה נשימתי במובן המילולי של הביטוי. בכל מקום שאליו הפניתי את פנס הראש שלי, ראיתי חלקי עצמות. ציפינו למצוא פרט אחד, סביר להניח ממין שכבר היכרנו. אבל היו שם 18 הומיניניים, כל אחד מהם בן 300,000 שנה בערך. מאוחר יותר למדנו שהשרידים הללו שייכים לבן דודו של האדם, שלא היה מוכר קודם לכן, הומונאלדי (Homo naledi). אנחנו סבורים שהמין הזה קבר שם את המתים שלו במכוון.
הייתי אמורה לשהות רק חודש אחד בדרום אפריקה, אבל חמש שנים מאוחר יותר, אני עדיין עובדת באתר. הירידה במנהרה לא נעשית קלה יותר – אני חושבת שקרעתי כבר 15 סרבלים כתוצאה מהזחילה במנהרה המשוננת – אבל מעבר בחללים צרים מתמקד יותר מכל באופן התנועה בתוכם. צריך להיות חזק, חכם ונחוש (וגם קצת משוגע), אבל לא בהכרח קטן.
