נגיפים רבים מקורם בעטלפים, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לחיות בפחד מהם >>
עדיין לא ברור בכלל כיצד החלה מגיפת הקורונה, 19-Covid, אבל סביר שנגיף הקורונה החדש הגיע מעטלפים, משם ייתכן שהתפשט לבעל חיים אחר שהעביר את זה בתורו לבני אדם.
אין זו המחלה הראשונה שהתמודדנו עימה שהגיעה מהיונקים המעופפים הקטנים. גם סוגים אחרים של נגיפי קורונה שחוקרים כבר מכירים ושגם הם גורמים למחלות קשות בבני אדם – כגון “סארס” ותסמונת נשימתית מזרח-תיכונית (MERS) – קושרו גם הם לעטלפים. מחקר עדכני מצא שעטלפים ומשפחת נגיפי הקורונה התפתחו למעשה יחדיו במשך מיליוני שנים, למרות שזו תופעה נדירה שזנים שונים של עטלפים יעבירו נגיפים ממשפחת הקורונה אחד לשני. עטלפים הם מארחים טבעיים לפתוגנים אחרים בעלי פרופיל גבוה, כגון נגיפי האבולה והניפּה. מדענים מצאו שעטלפים נותנים מחסה למספר גדול במיוחד של נגיפים שיכולים להדביק בני אדם, בהשוואה לרוב בעלי החיים האחרים.
אז מה גורם לעטלפים לשאת כל כך הרבה מהנגיפים הללו? חוקרים זיהו מספר הסברים אפשריים – אף על פי שאף אחד מההסברים הללו אינו אומר שאנו צריכים לחיות בפחד מעטלפים או להאשים אותם בהתפשטות מחלת הקורונה. רק מפני שעטלפים נותנים מחסה לנגיפים שיכולים להדביק בני אדם עדיין לא אומר שהם מפיצים מחלות בכל מקום, בזמן שהם מתעופפים להם ברחבי האזורים הכפריים בלילות. העטלפים הם בעלי מאפיינים ייחודיים שעשויים לאפשר להם לארח שפע על נגיפים, אומר ברוס פּטרסוֹן, אוצר תחום היונקים במוזיאון הטבע Field בשיקגו. יונקים אלה הם חברותיים בצורה יוצאת דופן ומבלים חלק גדול מזמנם יחד בצפיפות. במהלך הקיץ, מושבת העטלפים הגדולה ביותר בעולם יורדת על מערת בְּראקן שבטקסס, ומאגדת במקום אחד יותר מ-15 מיליון עטלפים מסוג אשף מקסיקני. הגורים שנולדים במערה זו יכולים “לקנן” בצפיפות של עד 5,000 עטלפים בכל מטר רבוע.
“כולנו לומדים על ריחוק חברתי וכיצד הוא יכול להשפיע על שבירת מעגל ההעברה הוויראלית – ובכן, קשה לעשות זאת כשכל הביולוגיה שלך כוללת הצטופפות ודאגה אחד לשני בהתקבצויות הסוציאליות המאוד צמודות האלה”, אומר פטרסון. “זה לא לוקח הרבה זמן לכל פתוגן או טפיל לעשות את דרכו דרך האוכלוסייה כולה.”
עוד טוען פטרסון, שבגלל דרך החיים החברותית הזו, עטלפים פיתחו מערכות חיסון חזקות על מנת לשרוד. מערכת ההגנה האיתנה הזו מאפשרת להם לשאת נגיפים מבלי לחלות או לפחות לעמוד בפני מחלות קטלניות כגון כלבת, למשך זמן ארוך יותר מאשר שאר היונקים.
“עטלפים מסוגלים להתמודד עם כלבת ולמעשה לחיות עם המחלה למשך זמן מה, בעוד בן אדם שנדבק בכלבת מחוסל תוך מעט מאד זמן” , אומר פטרסון.
ההגנה הטבעית הזו אינה פעילה רק כאשר עטלפים נכנסים לתרדמת חורף כדי לחסוך באנרגיה. זו חלק מהסיבה שיונקים זעירים אלה כה רגישים לפטרייה שגורמת ל”תסמונת האף הלבן”, המחלה שמחסלת אוכלוסיות שלמות של עטלפים בצפון אמריקה, בזמן תרדמת החורף שלהם.
בנוסף לכך שהם בעלי מערכת חיסון עוצמתית במיוחד, עטלפים הם גם היונקים היחידים עם היכולת לעוף. חלק מההסתגלויות שעטלפים פיתחו כדי לעזור להם להישאר בגובה גם הופכות אותם לעמידים בפני נגיפים.
“תעופה היא אחת מהדרכים היקרות ביותר להגיע ממקום למקום. זה דורש הרבה יותר אנרגיה מאשר שחייה, הליכה או ריצה”, אומר פטרסון. “עטלפים חייבים להשקיע עבודה רבה כדי להישאר באוויר ברצף במשך שעות רבות במהלך הלילה”.
מאחר שעטלפים צורכים אנרגיה רבה כל כך כדי לעוף, יש להם קצב גבוה מאד של חילוף חומרים. כאשר בעלי חיים מעכלים את המזון והופכים אותו לאנרגיה, התהליך הזה יוצר תוצרי לוואי שנקראים רדיקלים חופשיים אשר מזיקים לדי-אן-איי שלנו. לבעלי חיים, כולל בני אדם, יש דרכים למנוע או לתקן נזק גנטי לדי-אן-איי, ונראה שהיכולות הללו הפכו ליעילות במיוחד בקרב עטלפים כדי לעזור להם להתמודד עם חילוף החומרים המואץ שלהם. כאשר נגיפים מדביקים בעל חיים, הם חודרים לתאים שלו ומאלצים אותם לייצר נגיפים נוספים במקום להעתיק את הקוד הגנטי שלהם עצמם לתאים חדשים. אבל אצל עטלפים, יתכן ונגיפים אינם מצליחים להשתלט על המנגנון הגנטי שלהם באותה יעילות כמו ביונקים אחרים, הודות לכך שלעטלפים יש מנגנון כה מעולה לעריכת ותיקון די-אן-איי. “אותה התכונה היא שמעניקה לעטלפים גם אריכות חיים יוצאת דופן במיוחד”, אומר פטרסון. עטלף חום קטן שחי אצלכם בעליית הגג עשוי לחיות 30 שנה או יותר, הוא אומר, בעוד שלעכבר הבית, יונק נוסף בגודל דומה, יש תוחלת חיים של שנתיים או שלוש בלבד. אפשרות נוספת היא שהתעופה מהווה פעילות גופנית כה אינטנסיבית אשר גורמת להתחממות גבוהה של גוף העטלפים כך שהחום המופק מגופם מצליח למגר את הנגיפים. (במובנים מסוימים, תהליך זה דומה לדרך שבה חום עוזר להילחם בזיהומים). כל הגורמים הללו ביחד – ההתנהגות הסופר חברתית שלהם, הסתגלויות לחילוף חומרים מהיר במיוחד, ומערכות החיסון המשובחות – יוצרים את המצע המושלם לנשיאה ולהעברת מחלות.
“אותם הדברים… שייחודיים לעטלפים ושהופכים אותם לדי טובים בלמנוע מהנגיפים להכניע את המערכות שלהם, גם גורמים לנגיפים הללו לשרוד במערכות שלהם יותר זמן מאשר הם נשארים בקבוצות אחרות”, אומר פטרסון. “ועובדה זו מגדילה את הפוטנציאל של עטלפים להעביר את הנגיפים הלאה למישהו אחר”.
עם זאת, נוכחותו של נגיף בבעל חיים מסוים רק מספקת הוכחה לכך שהנגיף יכול להדביק את הזן הספציפי הזה, אומר נַרְדוּס מוֹלֶנְצֶה (Nardus Mollentze), אקולוג של נגיפים באוניברסיטת גלאזגו, בהודעת דואר אלקטרוני ששלח לפופיולר סיינס. זה לא מרמז ישירות שבעל החיים הנדון מעביר למעשה את הנגיף לבני אדם. למעשה, הצוות של נרדוס מצא שעטלפים הם לא החיה השכיחה ביותר שמעבירה מחלות זיהומיות לבני אדם. קיימים מינים אחרים שעלולים להעביר מחלות באותה מידה. מולנצה והקולגה שלו דניאל סטרייקר, גם הוא מאוניברסיטת גלאזגו, יצרו לאחרונה מאגר מידע של נגיפים שנמצאו ביונקים ובציפורים. הם מצאו שבקבוצות של בעלי חיים שדומים מאד אחד לשני, אשר מורכבות ממינים רבים באותה קבוצה, היו יותר נגיפים שמדביקים בני אדם בהשוואה לקבוצות של בעלי חיים עם פחות מינים. במילים אחרות: מכיוון שקיימים מינים רבים שונים של עטלפים, אין זה מפתיע שהבחנו בכל כך הרבה עטלפים הם חברותיים במיוחד, יש להם חילוף חומרים מהיר במיוחד, ומערכות חיסון משובחות. ביחד, המאפיינים הללו מספקים מצב אידיאלי לנשיאה ולהעברה של מחלות. נגיפים זואונוטיים בעטלפים.
הם דיווחו על הממצאים שלהם ב-28 באפריל בכתב העת .Proceedings of the Natural Academy of Sciences “מספר הווירוסים הזואונוטיים שמגיע מעטלפים הוא בהחלט גבוה, אבל זה נכון גם לגבי קבוצות אחרות עם מינים רבים, כגון מכרסמים,” אומר מולנצה. “מה שהנתונים שלנו מראים הוא שכקבוצה, עטלפים לא מעבירים יותר נגיפים לבני אדם מאשר קבוצות יונקים אחרות בגודל דומה, והעטלפים גם לא מפגינים סבירות גבוהה יותר להעברת נגיפים לבני אדם מאשר כל קבוצה אחרת.” מולנצה מוסיף כי מינים רבים של עטלפים נמצאים בסכנת הכחדה ולעיתים נדירות מאוד באים בכלל במגע עם בני אדם. למעשה, מספר מחלות שנמצאו בעטלפים מועברות בדרך כלל לבני אדם על ידי בעלי חיים אחרים. בארצות הברית, סביר יותר להידבק בכלבת מבואש או מדביבון מאשר מעטלף. תסמונת נשימתית מזרח-תיכונית (MERS) מועברת לעתים רבות על ידי גמלים, בעוד שמגפת הסארס ב-2003 החלה כנראה בקרב חתולי זבד (civet) שהוחזקו בשבי.
כדי למנוע מגפות עתידיות, אנו חייבים לגלות אילו נגיפים מסתובבים בקרב חיות בר ועלולים פוטנציאלית להדביק בני אדם. משמעות הדבר היא לנטר בעלי חיים שעלולים למלא תפקיד בהעברת הנגיף לבני אדם, כולל עטלפים. מצד שני, יש הרבה מאד שאנחנו עדיין לא יודעים על הקבוצה המגוונת הזו של בעלי חיים, אומר פטרסון. בכתב העת ZooKeys, פטרסון והקולגות שלו דיווחו לאחרונה על התגלית שלהם של ארבעה מינים חדשים של עטלפים זיזפיים, שהם קרובים מאד למשפחת העטלפים הפרספיים שמהם יתכן שהגיע נגיף הקורונה החדש. למרות העובדה שעטלפים נושאים מחלות ומפיצים אותן, הם עדיין חברים חיוניים במערכות האקולוגיות של העולם וטוב לנו בהרבה איתם מאשר בלעדיהם. עטלפים חומקים לעיתים קרובים מתשומת הלב שלנו מפני שהם פעילים בלילה ומפני שזנים שונים שלהם נוטים להראות מאוד דומים.
“הם אינם צבעוניים והם גם אינם מצייצים שירים יפהפיים שאנו יכולים להאזין להם ולזהות אותם, כפי שאנו עושים עם ציפורים”, אומר פטרסון. “עשרים וחמישה אחוזים ממיני העטלפים שאנו מזהים כיום נחשבו למשהו אחר לפני 15 שנה: זהו מספר מדהים.”
עם זאת, מה שאנחנו כן יודעים, זה שעטלפים הם חברים יקרי ערך מאוד של הקהילות האקולוגיות שלהם. הם זוללים חרקים שאחרת היו חוגגים על יבולים: קיימת הערכה שעטלפים אחראים לחסכון של לפחות 3.7 מיליארד דולר בשנה לחוואים בארצות הברית, בשירותי הדברת מזיקים. התאבון הבריא שלהם גם שולט בכמויות החרקים שמעבירים מחלות כמו וירוס קדחת הנילוס המערבי. עטלפים שניזונים מצוף גם מאביקים את הצמחים שהם ניזונים מהם. באפריקה, עצי באובב מואבקים בעיקר על ידי עטלפי פירות. כשהם מתעופפים להם סביב, עטלפים גם עוזרים להפיץ צמחיה חדשה ביערות טרופיים בכך שהם מפזרים בצואתם זרעים מהפירות שהם אוכלים.
“כל הדברים הללו הם תפקידים אקולוגיים חשובים מאד ואנו לא יכולים להתעלם מהם בגלל הפחדים והדאגות שלנו לגבי נגיפים שמקושרים לעטלפים”, אומר פטרסון.
עטלפים מתמודדים עם מספיק איומים, כגון אובדן של בתי הגידול הטבעיים שלהם, שינויי אקלים, מחלות כמו תסמונת האף הלבן והסחר בבשר ציד של חיות בר. “הם נמצאים כבר היום במצב קשה בגלל פעילויות של בני אדם ואנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לוודא שאנחנו לא מסכנים אותם עוד יותר דרך המעשים שלנו.”
