גרגרים מספרים לנו על האקלים בימי עבר. לדוגמה: הרוחות היו צריכות להיות חזקות במיוחד כדי לשאת חלקיקי אבק גדולים למרחק של אלפי קילומטרים >>
אריך אוסטרברג, מדען אקלים במכללת דארטמות׳
בקטבים השלג אינו נמס.
הוא מצטבר בשכבות של קרח ויוצר רצועות של זמן, ממש כמו הטבעות בעצים. אני עוסק בחקר חלקיקים שנלכדו בתוך השכבות הללו כדי לבדוק כיצד השתנה האקלים.
תחילה, הצוות שלי אוסף ליבות של קרח מאזורי האקלים הקרים ביותר. בגרינלנד, חצינו אלפי קילומטרים באופנועי שלג בכדי להגיע לאזורי איסוף שונים, כשמסביבנו אין כלום מלבד יופי לבן ושטוח. אחר כך חפרנו דגימות מעומק שנע בין כמה מאות מטרים ועד ליותר מקילומטר וחצי ותוארך ללפני 50,000 שנים.
בתוך הליבות מגרינלנד השתמרו חלקיקי אבק ממדבריות סין ומלח ים מסערות גדולות שהתרחשו באוקיינוס האטלנטי הצפוני. אבל מספר החלקיקים קטן מאד, לעיתים אחד לטריליון שזה כמעט כמו לנסות למצוא בול של מכתב במקום כלשהו בעיר ניו-יורק. אנחנו ממסים חתכי רוחב של קרח ומשתמשים במכשיר מיוחד כדי לספור גרגרים בודדים.
הגרגרים הללו מספרים לנו על האקלים בימי עבר. לדוגמה: הרוחות היו צריכות להיות חזקות במיוחד כדי לשאת חלקיקי אבק גדולים למרחק של אלפי קילומטרים. הבדלים קטנים במשקלם של החמצן והמימן במולקולות המים, מספרים לנו על הטמפרטורה ששררה כאשר הם ירדו כשלג לפני אלפי שנים – ומאפשרים לנו להשוות אותה לטמפרטורה הגבוהה יותר של ימינו.
