גם פגיעת מוח קלה עלולה להגדיל את הסיכון >>
מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Neurology מכה גלים מכיוון שהוא מעלה את האפשרות שפגיעת מוח אחת ויחידה עקב טראומה (traumatic brain injury – TBI), אפילו פגיעה קלה, יכולה להגדיל משמעותית את הסיכון לפתח מחלת פרקינסון.
המחקר החדש, שבראשו עמדה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו (UCSF), מצא שהעלייה בסיכון תלויה במידת החומרה של הפגיעה במוח, אבל אפילו פגיעת מוח קלה הגדילה את הסבירות לפרקינסון בעד 56 אחוזים.
הצוות מ-UCSF טוען שהמחקר מהווה את העדות הנרחבת ביותר כיום שמקשרת בין פגיעות מוח קלות עקב טראומה — שלרוב מתבטאות בזעזוע מוח — לבין מחלת הפרקינסון, והוא בא בעקבות תגליותיו של הצוות במחקר קודם. מדובר בממצא מטלטל, אם לוקחים בחשבון את ההערכה שכל שנה 42 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מזעזוע מוח. רופאים הקדישו מאות שנים לחקירה של מחלת הפרקינסון, מחלה ניוונית הפוגעת במערכת העצבים (נוירודגנרטיבית) ומשפיעה על השליטה המוטורית.
עם זאת, הגורמים למחלה עדיין אינם ידועים ברובם, על אף שמרבית החוקרים מצביעים על מערכת מורכבת של גורמים גנטיים (אצל 15 אחוזים מהאנשים המאובחנים יש בן משפחה נוסף שחולה בפרקינסון) בשילוב גורמים סביבתיים. אנחנו יודעים שמחלת הפרקינסון שכיחה יותר אצל גברים וששיעור הופעת המחלה עולה עם הגיל — המחלה פוגעת באחוז אחד של האוכלוסייה מעל גיל 60 ובחמישה אחוזים מהאוכלוסייה מעל גיל 85.
הצוות מ-UCSF הגיע למסקנות הללו לאחר שחקר רשומות רפואיות בנות 12 שנים של 325,8730 יוצאי צבא אמריקנים בגילאים 31 עד 65 בתחילת המחקר, שהמידע הבריאותי שלהם אוחסן במאגרי הנתונים של מנהלת הבריאות לחיילים משוחררים בארה”ב.
החוקרים הגדירו TBI קלה כאובדן הכרה שנמשך בין אפס ל-30 דקות, רגע של שינוי במצב ההכרה במהלך 24 השעות שאחרי הפגיעה, או אובדן זיכרון זמני שנמשך בין אפס ל-24 שעות אחרי הפגיעה. TBI בינונית עד חמורה הוגדרה כאובדן הכרה למשך יותר מ-30 דקות, שינוי במצב הכרה למשך יותר מ-24 שעות, או אובדן זיכרון שנמשך יותר מ-24 שעות. בתחילת המחקר, לאיש מהחיילים המשוחררים לא היו סימנים של פרקינסון או דמנציה, על אף שכמחציתם ספגו כבר פגיעת מוח מסוג כלשהו. מתוך 1,462 האנשים שאובחנו עם פרקינסון לפני תום 12 השנים של המחקר, ל-949 הייתה TBI בעבר. אחרי התייחסות וקיזוז נושא הגיל, בעיות רפואיות קודמות וגורמים אחרים, הסיקו החוקרים ש-TBI קלה מגדילה את הסיכון לפרקינסון ב-56 אחוזים, בעוד שפגיעה בינונית עד חמורה מגדילה את הסיכון ב-83 אחוזים.
TBI מכל סוג שהוא הוביל לסיכון גדול ב-71 אחוזים להתפתחות של פרקינסון. יתרה מכך, אצל אנשים עם היסטוריה של פגיעת מוח מכל סוג שהוא, מחלת הפרקינסון אובחנה בממוצע שנתיים מוקדם יותר מאשר אצל אנשים ללא פגיעה במוח. במבט ראשון, הממצאים הללו נשמעים מפחידים למדי. אך קיימות מספר הסתייגויות שחשוב לציין.
“במקרה של מאמר כזה, פרסומים רבים באמצעי התקשורת מנפחים את הכותרת הזו ומכריזים על ‘סיכון גדול ב-56 אחוזים לפרקינסון,’ אומרת קריסטן דאמס-אוקונור, נוירופיזיולוגית ומנהלת המרכז לחקר פגיעות מוחיות בבית הספר אייקן לרפואה (Icahn School of Medicine) במאונט סיני (Mount Sinai) בניו יורק.
אמנם הסיכון היחסי נראה גבוה, אך “הסיכון הכולל להתפתחות של פרקינסון [עדיין] קטן מאוד,” והסיכון המוחלט להתפתחות של פרקינסון אצל אנשים שנפגעו בראשם עולה מ-0.2 אחוז ל-0.3 אחוז בלבד, לעומת אלה שלא נפגעו.
“בשום אופן אין לפרש את הממצאים הללו כאינדיקציה לכך שאחוז ניכר מהאנשים שחוו TBI קלה צפויים לפתח פרקינסון,” היא אומרת. דאמס-אוקונור סבורה גם שהווידוא של TBI שערך הצוות מ-UCSF אצל הנבדקים היה “רחוק מלהיות אידאלי. כאשר מסתמכים על רשומות רפואיות, לא ניתן להימנע מהחמצה של הרבה פגיעות מוח עקב טראומה.”
מישהו עשוי לספוג TBI קלה וכלל לא לפנות לקבלת עזרה רפואית משום סוג, מה שאומר שהפגיעה לא תתועד. יוצאי צבא רבים בוחרים לפנות לטיפול מחוץ למערכת של המחלקה לענייני חיילים משוחררים, כך שאפילו אם ה-TBI אובחנה, היא לא בהכרח תתועד במחלקה לענייני חיילים משוחררים.
“עבור המחקר הזה, אני חושבת שאפשר לומר בלב שקט שהספירה של מקרי פגיעות המוח נמוכה ממספרן האמיתי,” היא אומרת.
מצד שני, דאמס-אוקונור מציינת שהספירה הנמוכה הזו הייתה אמורה למעשה להסיט את התוצאות לעבר היעדר קשר בין מקרי TBI ופרקינסון, כך שהעובדה שהחוקרים מ-UCSF מצאו קשר למרות המגבלה הזו, בהחלט אומרת משהו. גודל הדגימה במחקר עבור סוג כזה של בדיקה הינו חסר תקדים ומרשים ביותר, אך לחיילים משוחררים עשוי להיות פרופיל סיכון שונה מזה של האוכלוסייה הכללית. סביר להניח שניתן להכליל את הממצאים הללו על יוצאי צבא בלבד, אם כי הגיוני למדי לצפות שמחקרים עוקבים ירחיבו את המסקנות לאוכלוסייה הכללית.
על אף כל הנ”ל, “אני בהחלט חושבת שהמאמר הזה נערך היטב,” אומרת דאמס-אוקונור. “המחקר מגניב, והחוקרים היו הוגנים למדי וציינו את מגבלותיו.” אחת התעלומות הגדולות ביותר שמעלה מחקר זה היא מה בדיוק קושר בין TBI לפרקינסון.
“איננו יודעים בוודאות,” אומרת ד”ר קריסטין יפה, פרופסורית בבית הספר לרפואה ב-UCSF ומחברת שותפה במחקר החדש. “אבל סימן ההיכר של כמעט כל המחלות הנוירודגנרטיביות תלויות הגיל הללו, החל מטרשת אָמיוֹטרוֹפית צידית (ALS), דרך אלצהיימר ועד פרקינסון, הוא הצטברות של חלבונים לא תקינים במוח. הסברה היא שככל שאנו חיים יותר שנים, יש לחלבונים הללו יותר זמן להצטבר. יפה וצוותה מאמינים “שיש משהו בפגיעת מוח עקב טראומה שמשמש כמאיץ לתהליך הזה או שהופך את המוח רגיש יותר לחלבונים הללו אחרי שהם נוצרים.”
במחלת הפרקינסון, החלבון הוא אלפא-סינוּקלֶאין, מרכיב מרכזי של מצבורי חלבון גדול יותר שנקראים גופיפי לואי (Lewy bodies). דאמס-אוקונור ועמיתיה פרסמו מאמר מדעי בשנת 2016 שמצא כי אנשים עם היסטוריה של פגיעת מוח עקב טראומה נוטים יותר לפתח גופיפי לואי במוח, מה שעשוי להעיד על מנגנון פוטנציאלי המצדיק חקירה נוספת. למעשה, בימים אלה לא נותר ספק שפגיעות מוח, אפילו קלות, יכולות להשפיע השפעה ארוכת טווח על המוח, והמחקר מגיע ביחד עם מבול של מחקרים חדשים המראים עד כמה שחקני פוטבול אמריקאי סובלים בשל זעזועי מוח חוזרים ונשנים. אמנם אין צורך שאדם עם פגיעת מוח יחשוב שהוא בהכרח יפתח פרקינסון בהמשך חייו, אך הממצאים החדשים מהווים תזכורת חשובה נוספת, אם יורשה לי לרגע לעשות פרפרזה לשיר של להקת וו טאנג קלאן Wu-Tang Clan, protect ya neck / שבט וו טאנג – הגן על צווארך.
