אולי קיים הסבר לדחפים המעוותים שלכם: משחק אפל ומלוכלך. רוצים קורס מזורז? לא צריך לחפש רחוק: הסתכלו על המפלצת הקטנה בסלון שלכם >>
זמן קצר לאחר שהרצתם את משחק Sims הראשון שלכם, לכדתם את הדמויות בחדר ללא דלת רק כדי לצפות בהן מורעבות עד מוות. ואולי בובות הבארבי שלכן תכננו וביצעו סדרה נועזת של שדידות בנקים. או שאולי דחפתם את שיירת החלוצים האמריקאים שלכם במשחק Oregon Trail בקצב מטורף עם הקצבות מזון מזעריות, בתקווה שהאנשים יתפגרו מכולרה לפני שיגיעו לצ’ימני רוק.
אולי קיים הסבר לדחפים המעוותים שלכם: משחק אפל ומלוכלך. חוקר הביצועים ריצ’ארד שכנר טבע את המונח Dark Play בשנת 1988 כדי לתאר כיצד אנו מחפשים ריגושים באמצעות ערעור נורמות במסגרת שעשוע לא מזיק. שכנר חקר את הדרכים הרבות שבהן אנשים מגלמים תפקידים, גם על הבמה וגם במציאות. הוא החשיב את המשחק – שבו כללים מומצאים, מזל וזהויות מאומצות שולטים בהתנהגותנו – כדוגמה חשובה ואוניברסלית להצגה עצמית. כמובן, יש אנשים שנהנים מעקיפת הכללים ומניסיון להערים על המזל. מספר גדל והולך של פסיכולוגים, סוציולוגים ומומחים אחרים במדעי ההתנהגות מנסים לבדוק לעומק כיצד בני אדם משתמשים במשחקים ושעשועים כדי לדחוף ולהרחיב את הגבולות של התנהגות חברתית מקובלת. למרות שעדיין אין להם תיאוריה מקיפה המסבירה את התופעה, עבודתם יכולה לספר לנו רבות על מדוע משחק מלוכלך מעניק הרגשה כל כך טובה.
רוצים קורס מזורז? לא צריך לחפש רחוק: הסתכלו על המפלצת הקטנה בסלון שלכם.
העמדת פנים היא עניין רציני אצל ילדים, אומרת טרי סאבול, מרצה בבית הספר לחינוך ולמדיניות חברתית באוניברסיטת נורת’ווסטרן. ילדים משתמשים בדמיון כדי לשקף את העולם סביבם ומגלמים במשחק דברים שאולי אינם מסוגלים לבטא במילים. מתן ביטוי לתרחישים אפלים עוזר להם לקבוע את הגבולות הראויים עם הורים וחברים.
“הם עדיין לא מכירים את הכללים האלה,” היא אומרת. “חלק מהמשחק הוא לנסות לגלות, ‘אם אני ארביץ לבובה שלי עוד ועוד, האם זה יתקבל בסדר, או שאולי אסור לי להתנהג ככה?'”
משחקים דיגיטליים מספקים כיום מרחב בטוח לחקירות רבות מסוג זה. כשקבוצת חוקרים בריטיים בדקה משחקי וידאו בשנת 2017, הם הגיעו למסקנה שתרחישים וירטואליים מאפשרים לילדים לפתח התקשרויות חברתיות ולהתנסות בהן. לפי התיאוריה שלהם, בהינתן שעל פגיעה ומוות על המסך “ניתן להתגבר בקלות”, המשתתפים יכולים ללמוד כיצד להתייחס לזולת בלי להסתכן בהעלבה או בתחושת חוסר ביטחון. אותם ילדים החובטים בבובות מביאים איתם את אהבת המשחק האפל אל בגרותם – ומיישמים אותה בתרחישים של מבוגרים. אשלי בראון, עוזרת מרצה לאמנויות ולהנדסת הבידור באוניברסיטת יוטה, חוקרת מיניות ומשחקים. לטענתה, איננו יכולים שלא לשלב נושאים שנויים במחלוקת בתחביבים שלנו.
“הטלוויזיה והקולנוע משתמשים ברצח, בתקיפות מיניות, במוות, בהרס, במלחמה [וגם] בטראומה כאמצעים נרטיביים. אלה באים לידי ביטוי גם במשחקים,” לדבריה. “אנחנו מאמינים שלא באמת ייגרם לנו נזק, לכן אנו מרגישים בטוחים להשתתף ולהניח את המושכות בידי הנוסע האפל שבתוכנו.”
הודות לחוש המוסר הגבוה של בני מיננו, שחלק מהחוקרים מאמינים כי הוא טבוע במספר אזורים במוח, ערעור נורמות חברתיות עלול לגרום לנו תחושה של סכנה. ופירושו של דבר שהוא יכול להעניק לנו פרץ של דופאמין היוצר הרגשה טובה בכל פעם שאנו עושים זאת. במחקר משנת 2013, תכננו פסיכולוגים סדרה של ניסויים שבה העניקו לאנשים הזדמנות לרמות בהרכבת פאזל, ולאחר מכן מדדו מה ההרגשה שהעניקה להם סטייה זו מהנורמה. הנבדקים נכנעו לעתים קרובות לפיתוי – ונהנו מכך. אנשים שרימו במגוון משימות של פתרון בעיות דיווחו על רגשות חיוביים רבים יותר ועל רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מעצמם. החוקרים קראו לתחושה זו “התרוממות הרוח של הרמאי” או “ההיי של הרמאי”. לדברי המחברים, עיסוק בהתנהגות שאינה אתית מאפשר לאנשים לעקוף חוקים, והדבר יוצר תחושת שליטה על הנסיבות. מחקרים קודמים רבים מראים שבני אדם נהנים להערים על זולתם משום שזה מאתגר – חישבו על האקרים שמנסים לפצח מערכת מחשב בגלל תחושת הרפתקנות גרידא ותחושת פיצוח המשימה, ולא בשביל רווח חומרי כלשהו. מחקרים אחרים טוענים שייתכן שפועל כאן מרכיב חברתי. התנהגות “רעה” בהקשר קבוצתי, במשחק מחניים או במשחק מחשב מרובה-משתתפים, יכולה ליצור תחושת אחווה.
“יש משהו מלהיב ומשחרר בסוג כזה של משחק,” כתב שכנר בספרו משנת 2002, Performance Studies (חקר ביצועים). “משחק אפל ומלוכלך גומל לשחקנים באמצעות הונאה, שיבוש והפרזה.” למרות ששימוש במשחקי מחשב אלימים נחשב כיום לגורם סיכון לתוקפנות על- ידי ארגון הפסיכולוגים האמריקאי, חוסר מוסריות על המסך אינה יכולה לנבא זאת כשלעצמה. חדשות טובות: אינך גנב מכוניות בהתהוות משום שאתה אוהב לגנוב מכוניות קדילאק במשחק Grand Theft Auto V (גניבת מכוניות 5). טוב, לפחות לא רובנו. לגבי חלק מהאנשים, הנסיעה המענגת עלולה לסטות מתחושת גירוי לתופעה מבעיתה באמת – חישבו על גולדשייר, העיר הסקסית של המשחק World of Warcraft, החביבה על אוהבי משחקי תפקידים ארוטיים, או על הריגוש שאתם מקבלים מסיפור בדיחה מכוערת במשחק Cards Against Humanity. לדוגמה, בשנת 2018 השתמש האקר בקוד לא חוקי כדי לגלם תקיפה מינית ב-Roblox, פלטפורמה של משחק מרובה משתתפים לילדים, ואנסים וירטואליים שוטטו במשחק Grand Theft Auto V בשנת 2014. למרבה המזל, מקרים מסוג זה הם חריגים, ו-Roblox הצליחה לעדכן את המערכת שלה כדי למנוע הישנות מקרים מסוג זה בעתיד.
ילדים המשחקים משחק מלוכלך כדי לחקור אלימות, חטא ועצב עלולים לגרום להוריהם תחושת אי נוחות רבה. אך הם נוטים בדרך כלל לעבור למשחקים אחרים לאחר שסיימו לחקור את הסוגיה (או שחררו את בארבי בערבות), מסבירה סאבול. בנוסף, לבהלה מוסרית עלולות גם להיות תוצאות. לדבריה, “אתם בעצם לא מאפשרים להם לפתח את הכללים שלהם בעצמם.” “ילדים מטיבים ללמוד כשהם בונים וחוקרים בצורה פעילה את עולמם. מבוגרים עלולים לפגוע בחקירה זו בכך שהם מטילים את החוקים שלהם על הילדים.”
באופן דומה, אין צורך להתרגש יתר על המידה מהדחפים החתרניים שלכם עצמכם. זה נורמלי לרצות לדחוף את Rainbow Road משולי Princess Peach או לירות ב-BFF שלכם בפרצוף במהלך הסתערות במשחק Halo. כפי שמנסחת זאת בראון, “רק משום שמבוגרים אוהבים לעסוק בהרס אלים בשעת משחק אין פירושה שהם אנשים אלימים או הרסניים.
