אנשים מדמיינים את האוקיינוס כמקום רוגע, אך מעמקי הים מעולם לא היו העולם הדומם >>
במשך 24 שעות מדי חודש מרץ, משתרר שקט באי באלי שבאינדונזיה לכבוד ניאפי, יום חובה של הרהור שקט המציין את השנה החדשה ההינדית. עסקים נסגרים, הרחובות מתרוקנים והחופים ריקים מאדם. אפילו טיסות והפלגות מתבטלות.
במרץ 2017 ניצלו אוקיינוגרפים רגע נדיר זה של שלווה כדי להטיל שישה הידרופונים לתוך המים, ובילו מספר ימים בניסיון להעריך כיצד נשמעים הקולות בים הכחול ללא התערבות אנושית. הם שמעו בבירור את הכרסום של מלתעות חסילונים ואת הנאקות והגניחות של דגים המתגברים לכדי מקהלה לילית רועשת.
אנשים מדמיינים את האוקיינוס כמקום רוגע, אך מעמקי הים מעולם לא היו העולם הדומם, כפי שכינה אותו פעם חסיד השמירה על איכות הסביבה, ז'אק קוסטו. נתונים מראים שרוב 34,200 מיני הדגים יכולים לשמוע, ויש דברים רבים שניתן להאזין להם. לווייתנים אינם היחידים ששרים. לפחות 800 מינים שונים של דגים נוקשים, צופרים, מגרגרים או נאנקים. שונית אלמוגים בריאה נשמעת כמו פופקורן מתפצח. סערות ורעידות אדמה מוסיפות לפרטיטורה המוזיקלית. אך התיעוש של הים במהלך 70 השנים האחרונות יצר מספיק רעשים המקשים לשמוע כל דבר אחר. במשך שנים תהו מעטים בקשר לכך, שכן מה זה חשוב בתוך כמויות המים האלה? אך עדויות מצטברות והולכות מראות, שהשאון שאנו מקימים משפיע בצורה קיצונית על יצורים ימיים גדולים וקטנים – ועלול לקצר את חייהם.
לבעלי החיים התת-ימיים יש מספיק דאגות בהתמודדות עם רעשי הטבע עצמם. ברעידת האדמה בעוצמה של 9.0 שפקדה את יפן בשנת 2011 נרשמו 230 דציבלים באיים האלאוטיים באלסקה. הדבר מקביל למשגר Saturn V והוא אולי תופעת הטבע הרועשת ביותר שתועדה אי פעם מתחת למים. כשהוריקן אירמה היכה בפלורידה בעוצמת רוח של 120 קמ"ש משהתקרב ליבשת, הידרופון במפרץ סאראסוטה תיעד נסיקה של 30 דציבל ברעשי רקע. זוהי עוצמה גדולה פי שמונה מהרמה של 76 שנמדדה לפני הסופה.
גם בים שקט, קולות הסביבה הדינמיים הפכו לקקופוניה במקומות רבים. ספינות נותרו הגורם העיקרי: עוצמת האנקות והטרטורים שלהן גדלה ב-3 דציבלים (שזו בעצם הכפלה בעוצמה) כל עשור בין השנים 1950 ל-2007. אנרגיה אקוסטית מועברת רחוק יותר דרך מים מאשר דרך האוויר, ולכן מעטים המקומות שנותרו ללא פגע.
"אם יש הידרופון באמצע האוקיינוס הפתוח ואתה מאזין לו באמת, זה יישמע כאילו אתה נמצא ליד כביש מהיר," אומר מומחה השמע הימי, האקוסטיקאי רקס אנדרו, ממעבדת הפיזיקה היישומית שבאוניברסיטת וושינגטון. "לא שומעים ספינות בודדות, אלא רעם רחוק קבוע."
וזהו רק חלק מהמתקפה הקולית. קולות הנפץ הפניאומטיים של רובה אוויר סיסמי, שיורים בו בקרקעית הים כדי לאתר נפט וגז, חזקים יותר ממטוס ויכולים להגיע למרחק של כ-4000 ק"מ. קולות הרעם של אניית מחפר מגיעים ל-160 דציבל – עוצמה קרובה לנפץ של רובה ציד, אך אשר ממשיכה להישמע ברצף במשך שעות. מיקרופון בקרה שמוקם ליד שדה התעופה במהלך המחקר על ניאפי גילה שמטוסים הגבירו את רעשי הרקע מתחת לגלים ב-6 עד 10 דציבלים – עד יותר מפי עשרה – כששבו לטוס לאחר יום החופשה.
כל זאת משפיע על החיים בים במספר דרכים. רוב הרעשים משבשים את התדרים שיצורי הים מסתמכים עליהם לתקשורת, לציד ולניווט. התפרצויות קצרות רבות-עוצמה מעל 200 דציבל עלולות לפגוע בשמיעה שלהם, וזמזום רקע מתמיד מעל 120 דציבל (דומה לרעש של מסור מנוע עם שרשרת) עלול לשנות את התנהגותם.
אצל הלווייתנאים התגלו התגובות הברורות ביותר. הם עלולים לצלול או לנסוק לפתע או לשחות למרחקים גדולים כדי להימלט מצלילי סונאר, העלולים להגיע ליותר מ-215 דציבל ולעבור מרחק של כמעט 160 ק"מ. יש מינים שאפילו משליכים את עצמם אל החוף. מחקר אחד זיהה 121 החפות (strandings) של לווייתני מקור בין השנים 1960 ל-2004. אירועים כאלה היו נדירים לפני שהשימוש בסונאר הפך להיות שכיח לפני 60 שנה. נתיחה שלאחר המוות גילתה אצלם שטפי דם ונזק באוזניים, במוח ובכליות. חוקרים גם גילו אצלם סימנים לבועות חנקן בדם, מה שמצביע על כך שבעלי החיים סבלו ממחלת הפחתת לחץ (דקומפרסיה), מחלה הנקראת גם בשם 'הרעלת חנקן' או the bends באנגלית, מצב הנגרם מנסיקה מהירה מדי אל פני המים.
פרט למחקרים על יונקים ימיים, עשרות מחקרים על דגים הראו שרעש פוגע ביכולתם להקשיב, החיונית להם לצורכי ציד, הזדווגות והתחמקות מטורפים. גם יצורים קטנים יותר שרויים בסכנה. חוקרים שירו ברובה אוויר סיסמי מול חופי טסמאניה אספו פי שניים עד שלושה זואופלנקטונים מתים לאורך אזור הבדיקה באורך קילומטר וחצי מאשר לפני הירי, מה שמצביע על כך שרעש חזק עלול לקטול יצורים העומדים בבסיס שרשרת המזון הימית.
מדענים יודעים פחות על ההשפעה של רעש כרוני, שברובו מגיע מספינות. ומה שגרוע יותר, הם אינם יכולים להעריך באופן מלא את הבעיה, משום שחסר להם קו בסיס, או אפילו מודלים, של רעשי הרקע. הקלטות של חיל הים האמריקאי משנות ה-50 של המאה ה-20 מציעים רק הבזקי מידע.
ובכל זאת, יש עדויות לכך שהפרעות מעשי ידי אדם מציגות איום מתמיד, גם אם לא קטלני. הידרופונים גילו שמפרץ פאנדי בקנדה היה שקט ב-6 דציבל לאחר שרשויות ארה"ב סגרו שדות תעופה ונמלים מקומיים לאחר מתקפת 9.11. דגימות צואה של לווייתנים ממשפחת הבלניים מצפון האוקיינוס האטלנטי גילו ירידה במטאבוליטים של הורמונים הקשורים לסטרס העלולה לעכב את הגדילה, להזיק ללב, ולפגוע במערכת החיסונית. הדבר מצביע על כך, שהשפעתנו עלולה לפגוע בתוחלת חייהם.
חוקרים זוכים לעתים רחוקות לצותת למים שקטים משום שהשתקת הים ולו ליום אחד בלבד היא דבר כמעט בלתי אפשרי. חקר התנהגות תת- ימית פירושו לרוב הוספת רעש – לדוגמה, באמצעות חשיפת לווייתנים לצלילי סונאר מבוקרים.
"אף פעם איננו בודקים מה התגובה של יצורים אלה לשקט," אומרת כריסטינה ארבה, גיאופיזיקאית אוסטרלית שעבדה על המחקר בבאלי. היא נמנית עם 100 המדענים המעורבים ב'ניסוי הבינלאומי באוקיינוס השקט (שקט ולא פאסיפי), שמתכנן להשתמש בהפוגות שקט מתוזמנות, למשל בבנייה מול החופים ואירועים אחרים, כדי ליצור אמת מידה לצלילים טבעיים.
התגליות שלהם יוכלו לסייע במתן תשובה לשאלות הדוחקות ביותר: באיזו מידה בדיוק מזיק כל הרעש הזה, ומה ההשלכות לטווח הרחוק? בחודש דצמבר 2018 ביטא האו"ם צורך דחוף למחקר נוסף, שייתן מענה לשאלות אלה. גם אחרים אינם מחכים. האיחוד האירופי הכריז שאסור שההמולה האנושית תשפיע לרעה על החיים בים, ותעשיית הספינות מתכננת מחדש מדחפים ונוקטת צעדים נוספים להקטנת רעשים. אולי יוכלו שוכני האוקיינוסים בעולם ליהנות בקרוב מקצת יותר שקט ושלווה.
