מחקרים בדקו מגוון "אשליות הליכון", רדו מריצה, נסו לצעוד במקום עם כיסוי עיניים, ובמקום זאת תרוצו קדימה >>
בשנות התשעים, אדר פלח (ADAR PELAH) למד ראייה באוניברסיטת קיימברידג', והבחין בדבר מה מוזר במכון הכושר: בדקות הראשונות לאחר הירידה מההליכון, הוא הרגיש שהוא זז הרבה יותר מהר מאשר זז באמת. פלח תיעד את ההבחנה הזאת במאמר משנת 1996.
מאז, מחקרים בדקו מגוון "אשליות הליכון", ביניהן זו: רוצו על המכונה 10 דקות לפחות, רדו ממנה, ובקשו מחבר להלביש כיסוי על עיניכם. נסו לצעוד במקום, ובמקום זאת תרוצו קדימה.
כשאתם על ההליכון, הגוף שלכם זז, אבל העולם לא חולף על פניכם כפי שקורה כשאתם צועדים על קרקע מוצקה. אתם מקבלים אפס זרימה אופטית – תנועה של העולם החזותי תוך כדי התנועה שלכם. אחרי שאתם יורדים מהמכונה, היקום שב לנוע עמכם. כשאתם חוזרים לפתע לקבל זרימה אופטית חיובית, המוח שלכם מדרג בהערכת-חסר את המהירות שבה שדה הראייה סביבכם אמור לנוע, מה שיוצר תחושה של תאוצה, לדברי פלח. כשהעיניים שלכם מכוסות, אתם נעים קדימה כשאתם מנסים להישאר במקום, כי הגוף שלכם עדיין חושב שתנועה קדימה תשאיר אתכם במקום. צריך כמה דקות כדי להתאפס.
"מדובר באשליה רב-חושית," אומר פלח. "אנו צריכים לשלוט בשרירים שלנו תוך כדי קליטה של מידע חזותי." שימו אנשים בכיסא גלגלים אחרי אימון, והם לא יבחינו בשום דבר מוזר אם תגלגלו אותם ממקום למקום. התיעוד של המעבר – והמעבר חזרה – עזר למדענים להבין את הממשק הצמוד בין המערכות החזותיות למוטוריות.
אם תרבו לעלות על ההליכון, הגוף שלכם יעבור התניה למעבר הזה, והאפקט הזה ייפסק. אז אם אתם צריכים הסבר לנוכחות הלא-רצופה שלכם במכון הכושר, הרצון לחוות את האשליה בהחלט מספק תירוץ יצירתי.
