ליסה פראט הייתה בעומק של כמעט שלושה קילומטרים מתחת לפני האדמה במכרה זהב בדרום אפריקה, כאשר האורות כבו והאוויר הפסיק לנוע >>
אספקת החשמל נפסקה, ואיתה גם השאון המרגיע של המאווררים שוויסתו את רמות גז המתאן והפחמן החד חמצני במכרה. פראט, שהייתה אז פרופסורית לגאולוגיה באוניברסיטת אינדיאנה, חיפשה במקום עדויות לצורות חיים שמסוגלות לשרוד בתנאים קיצוניים של חשיכה, מליחות וטמפרטורה. כשהכוֹרים החלו לזרום מבעד לקמט בסלע שמעליה ולשעוט לעבר היציאה, היה ברור שבני אדם אינם נכללים ברשימה הזו. "זה לא היה רגע נעים," היא נזכרת באותו יום בשנת 2001. "באמת חשבתי שאולי הגעתי לסוף דרכי."
עבודתה של פראט בסביבות שכאלה הובילה אותה היום למשרד מואר היטב במטה של נאס"א בעיר וושינגטון הבירה, בתור הממונה על הגנת כוכבי הלכת של הסוכנות. בחדר המרוהט בצניעות, עם מחשב נייד ולוח מחיק, היא עדיין מהרהרת בשאלה שעימה התמודדה במהלך שנות הזחילה, הגלישה והסנפלינג שלה אל תוך מקומות שבהם שוררים תנאים קיצוניים, כדי לאסוף אקסט רמוֹפילים: "כיצד ניתן לחפש סימני חיים מבלי להביא איתנו בטעות יצורים חיים?"
התשובה של פראט אמורה להשפיע על כל דבר, החל מבניית רכבי חלל ועד לתכניות מסע בין כוכביות. המשימה המרכזית שלה היא זו: למנוע ממיקרו- אורגניזמים עמידים במיוחד על כדור הארץ מלתפוס טרמפ על ציוד שנשלח למקומות כמו מאדים, ובו בזמן גם לנסות למנוע מייצורים מקומיים שם (אם הם אכן קיימים) מלהצטרף לנסיעה בדרך חזרה.
מאז תחילת עידן הלוויינים, מרבית המדינות המבצעות נסיעות לחלל פועלות על פי הנחיות נוקשות לבקרת זיהומים שנקבעו על ידי הוועדה לחקר החלל (Committee on Space Research COSPAR -). ההנחיות אינן קוראות לסטריליות מוחלטת – דבר שלא ניתן להשיגו מבלי לפגוע בחומרים הבונים את רכב החלל ובמכשור האלקטרוני שלו. במקום זאת, הן מסתמכות על גישה הסתברותית שמנסה למזער את הסבירות שאורגניזם קטן אך קשוח יעשה את דרכו לעולמות אחרים. כדי להשיג את המטרה הזו, עובדת פראט עם המהנדסים ומתכנני המשימות של נאס"א על מנת להבטיח עמידה בהנחיות הללו כאשר הסוכנות בונה רכב חלל חדש.
"כולם שיתפו פעולה בצורה טובה בנושא הזה," מתעקשת פראט, "לפחות עד לא מזמן." באמירה זו היא מתכוונת לאילון מאסק. בחודש פברואר, החברה הפרטית שלו ספייס אקס (SpaceX) שלחה מכונית מדגם טסלה רודסטר (עמוסת מיקרו-אורגניזמים) להתעופף בחלל. אמנם לא סביר שהמכונית תיתקל בכוכב לכת כלשהו במהלך 100,000 השנים הקרובות, אולם פראט עדיין נאנקת בכעס כאשר הנושא עולה ופוצחת בתיאור רשימה ארוכה של כל הפרוטוקולים להגנת כוכבי הלכת שמהם התעלמה חברת ספייס אקס.
לפראט אין את היכולת לקנוס את מאסק על עבירות של השלכת אשפה בחלל, אבל היא יכולה לנסות לשכנע חברות כמו שלו שהפרוטוקולים חשובים ונחוצים. כיוון שספייס אקס מתכננת לשלוח חומרי כרייה ומערכות תומכות-חיים למאדים, עוד לפני שיגיעו לשם בני אדם, מתעורר צורך בהול להגשים את מטרתה. "אין לנו הסכמים כלשהם או שיטות שיאפשרו לדאוג שמטען מסוג זה יהיה נקי," היא אומרת. במהלך השנים הבאות, באמצעות העבודה עם COSPAR ועם חברות חלל פרטיות, תנסה פראט לנסח הסכמים והנחיות עבור גופים מובילים, בסקטור הציבורי והפרטי גם יחד, העוסקים בשיגורים לחלל.
אין לה הרבה זמן. ברגע שבני אדם הנושאים על גופם מיקרו-אורגניזמים יגיעו למאדים, תלך לאיבוד הזדמנות פז לגילוי צורות חיים חדשות. ואפילו אז, מה יקרה אם ימצאו שם חיים? על אף שזה יהיה רגע גדול והיסטורי, הוא לא בהכרח יתקבל באהדה בעולם. "כדור הארץ ככלל יגיד, 'מצטערים, אבל עד שנדע מספיק על צורת החיים הזו כדי להיות בטוחים שהיא איננה מסוכנת, אנחנו לא יכולים לקחת אותה הביתה'" היא אומרת. "אי אפשר כך סתם להביא חזרה חיית מחמד ממאדים."
