לא משנה אם אדם אחר או מחלה גרמו למותו של מישהו, הגוף שלו טומן בחובו עדויות רבות >>
כאשר אדם נפטר, במבט ראשון עשויה להיות למותו סיבה ברורה. אך רק לעיתים רחוקות הדברים פשוטים כל כך במיוחד אם מתקבלות חוות דעת ממספר אנשים — גם אם האנשים הללו הם מומחים. נתיחות לאחר המוות הן אחת הדרכים שבעזרתן יכולים פתולוגים בבתי חולים ובסוכנויות ממשלתיות לחקור את סיבת מותו של אדם. אבל עבור אלו מביננו שלא קיבלו הכשרה מקצועית, ניסוח הדוחות ואי ההסכמה בין מומחים עלולים לגרום לפעמים לבלבול גדול עוד יותר. שלא לדבר על מקרים של מוות על רקע פוליטי, שאז קשה לדעת לאיזה מהמומחים להאמין.
התהליך
במובן מסוים, נתיחה לאחר המוות דומה מאוד לניתוח רגיל, אך היא מבוצעת על אדם שנפטר לאחרונה (כלומר, לפני 24 שעות או פחות). אולם, במקום לבדוק חלק אחד בלבד של הגוף, הפתולוגים בודקים את הגופה כולה.
במיוחד במקרים של נתיחות משפטיות, נערכת בדיקה חיצונית לפני שמישהו פונה לצלול אל חקירת מעמקי הגופה, אומרת מרי פאוקס (Mary Fowkes), פרופסורית לפתולוגיה בבית החולים מאונט סיני ודוברת האגודה האמריקאית לפתולוגים .College of American Pathologists המטרה היא למצוא סימנים שיעידו על טראומה, שיכולים להיות חבורות, חתכים או אפילו דימום בעיניים שעשוי להעיד שמישהו חנק למוות את הקרבן.
אבל גם אם הקרבן עבר אירוע רציני, ייתכן שלא יהיה לכך שום סימן חיצוני על הגוף. זהו השלב שבו נחוץ תיעוד של האירועים שהובילו למותו של אדם, אומרת פאוקס. אחרי בחינת הגוף מבחוץ, השלב הבא הוא להביט פנימה. לדברי פאוקס חשוב שכבר מראש יהיה מושג כלשהו מה מחפשים. את המושג הזה ניתן לקבל מתוך התיקים הרפואיים או סוג אחר של עדות המעלים סברה לגבי סיבת המוות של אותו אדם.
מתבצעים חתכים במספר מקומות, לרבות חתך גדול בצורת Y על בית החזה, שנועד לפתוח את חלל הגוף. מפשיטים לאחור את העור, את השרירים ואת הרקמה הרכה של הג ֵו ומסירים את החלק הקדמי של כלוב הצלעות והרצועות שמסביבו כדי לראות את האיברים במלואם. לאחר מכן, מסירים את האיברים, שוקלים אותם ולוקחים דגימות לבדיקה מיקרוסקופית כדי שהפתולוגים יוכלו לנתח אותן ברמה התאית, מה שעשוי לעזור להסביר איך מישהו מצא את מותו.
שקילת האיברים רומזת על גורמי מחלה אפשריים שעשויים לגרום להקטנת האיברים. עשויים לערוך גם בדיקות טוקסיקולוגיות כדי לקבוע אם היו בגופו של האדם חומרים מסוכנים בשעת המוות. אם יש צורך לבדוק גם את המוח, משתמשים במסור חשמלי עדין כדי לפתוח את הגולגולת תוך שמירה על הרקמה הרכה לצורך סקירה חיצונית וביצוע בדיקות. לרוב פתולוגים בודקים את המוח רק אם ישנו חשד לפגיעה בו או אם הנפטר סבל ממחלה נוירולוגית. אם האיברים נדרשים לצורך מחקר עתידי או לצורך ניתוח נוסף, ניתן לאחסן אותם בפורמלין. לעיתים, אם התקבלה בקשה ממשפחת הנפטר, מחזירים את האיברים לתוך הגופה לפני ההלוויה, אחרת הם מסולקים בנפרד.
לדברי פאוקס, אחת המטרות במהלך השלבים הללו היא לשמר את הגופה כדי שבמקרה הצורך, יוכל פתולוג אחר לבדוק אותה שוב. לאחר הנתיחה, מחזירים את הגופה פחות או יותר למצבה הקודם, למעט הדגימות שנלקחו לצורך בדיקה נוספת.
הצורה חשובה ביותר
בנתיחה משפטית קיימים חמש צורות פטירה: טבעית, תאונה, התאבדות, רצח ובלתי ידועה. שני אנשים עשויים למות בשל התקף לב — זו סיבת המוות — אולם צורת המוות יכולה להיות שונה לחלוטין. אם אדם א' נפטר מהתקף לב כשישב לבדו על הספה וצפה בטלוויזיה, סביר להניח שצורת הפטירה שלו תסומן כ"טבעית". אבל, אם לאדם ב' הייתה בעיית לב שהציבה אותו בסיכון ללקות בהתקף לב, ואותו אדם הותקף באכזריות, מה שגרם להתפתחות של התקף לב, זו כבר אינה פטירה טבעית — זהו רצח.
כאן העדויות שמחוץ לגופה מקבלות חשיבות מיוחדת. נתיחות לאחר המוות אינן יכולות להתקיים ברִיק, אומרת פאוקס. במהלך חקירת מותו של ג'ורג' פלויד, שתי נתיחות שונות הגיעו למסקנות שבאוזני הציבור נשמעות שונות עד מאוד זו מזו. בנתיחה שהתבצעה במחוז הנֶפּין נכתב שפלויד נפטר מכיוון שליבו הפסיק לפעול כתוצאה מהריתוק, האחיזה והלחיצה על הצוואר שביצע השוטר. נתיחה שנייה, עצמאית, חשפה שהוא נפטר מחנק עקב לחץ מתמשך.
הנתיחה הראשונה נשמעת כאילו היא פוטרת כביכול את השוטר מאשמה ותולה את האשמה למוות בבריאותו של פלויד. למעשה, שני הדוחות הללו אינם כה שונים זה מזה. כפי שציינו רופאים רבים במאמרי דעה של כתב העת Scientific American, למרות כתב תביעה מטעה שפורסם עוד לפני הדוחות מטעם מדינת מינסוטה, שתי הנתיחות הצביעו על אותה צורת פטירה: רצח. אולי אפשר להתווכח במידה מסוימת על סיבת המוות, אבל האמת שלא ניתן להתכחש אליה היא שפלויד מת מכיוון שהשוטר הגביל את יכולתו לנשום, מה שגרם ללבו להפסיק להזרים דם.
בנתיחה אחרי המוות נלקחות בחשבון מחלות קודמות וטוקסיקולוגיה, ולא תמיד ניתן לראות בברור פגיעות חנק על הגופה. אך מכיוון שלציבור היו רק פיסות מידע שהלכו והתעצמו דרך כותרות בעיתונים וציוצים בטוויטר, נראה שהמדינה פטרה את השוטרים המעורבים מאשמה, בניגוד גמור לבדיקה העצמאית שביצעה משפחתו של פלויד.
"אלו פשוט דרכים שונות לתאר את אותו דבר," אמרה ג'וי קרטר, פתולוגית משפטית במשרד השריף של מחוז סן לואיס אובּיספּוֹ, קליפורניה, באתר האינטרנט .FiveThirtyEight לא משנה עד כמה אתם חולים, אם תעברו תקיפה שתחמיר תסמינים של מחלה קיימת ותמותו עקב כך, מותכם לא יהיה טבעי. לכן, הסיבה למותם של שני אנשים יכולה להיות זהה, אך לצורת המוות שלהם יכולה להיות חשיבות מכרעת לא פחות.
מדוע ישנה חשיבות כה גדולה לריבוי דעות
אם יאבחנו אצלכם סרטן, אחד הדברים הראשונים שאתם עשויים לעשות הוא ללכת לקבל חוות דעת מכמה רופאים נוספים. לדברי פאוקס, הגישה הזו תופסת גם לגבי נתיחות אחרי המוות. "לאנשים עשויים להיות חילוקי דעות בנוגע לאבחנה, וכך גם בנוגע לסיבת המוות ולצורת המוות," היא אומרת.
במקרים שזכו לחשיפה נרחבת, כמו המקרה של פלויד, הגיוני לפנות לכמה אנשים, במיוחד אם קיים חשד להטיית האמת. לכל אדם יש דעה אישית, אבל במקרים של אלימות משטרתית, כמעט תמיד קיים גם היבט פוליטי — במיוחד מכיוון שפתולוגים רבים מתמנים על ידי אותו מחוז – או מדינה – שבהם משרתים השוטרים, אומרת פאוקס.
ריבוי דעות, סקירת חילוקי הדעות שעשויים להיות קיימים ובחינה מדוקדקת של ממצאי המומחים רק יספקו "יכולת להגיע לשורש האמת", אומרת פאוקס. וכאשר מדובר במוות מסובך, פוליטי או אלים, ככל שנמצא יותר מידע, כך התוצאה הסופית תהיה מדויקת יותר.
