כיצד יכול המוח שלנו להתעופף פתאום למרחק של אלפי קילומטרים, בעוד הגוף שלנו נשאר מחובר לשקובית שלנו במשרד? >>
בשעות העבודה המייגעות של אחר הצהריים, בין גיליונות החישוב והדדליינים, אנו נוטים לדמיין לעצמנו נופים נעימים יותר, כגון חוף ים מרהיב ביופיו, עם זרם בלתי פוסק של מרגריטות קפואות.
כיצד יכול המוח שלנו להתעופף פתאום למרחק של אלפי קילומטרים, בעוד הגוף שלנו נשאר מחובר לשקובית שלנו במשרד?
אנו יוצרים מחשבות שנבדלות מהמציאות העכשווית שלנו כנראה הודות לצבר אזורים במוח שנקרא 'רשת ברירת המחדל', אשר מתעוררת לפעילות כאשר אנחנו "מפנטזים" דברים. רשת זו נמצאת כל הזמן בקשר עם אזורים אחרים אצלנו בראש, כולל כאלו שעוסקים לרוב במצב הרוח, אומר אהרון קוצ'י, מדען מוח קוגניטיבי באוניברסיטת נורת'איסטרן. קשרים אלו גורמים לחלומות שלנו בהקיץ להיות מחוברים מאד לרגשות שלנו, ולכן בימים משעממים יותר, אנו עשויים לדמיין אירועים מענגים יותר. למרות שחזיונות אלו עשויים להיראות לנו כפעילות של פנאי, העובדה שהראש שלנו נמצא כל הזמן בעננים אינו הרגל שאנו חייבים בהכרח להיגמל ממנו. נפש משוטטת היא לרוב נפש בריאה – ומחשבה יצירתית שכזו עשויה לעזור לנו להרהר באירועי העבר ובתכנון העתיד.
לכל הפחות, זה עוזר לנו לחייך אל מול המונוטוניות של ההווה.
