מתן יותר מדי תרופות מוביל לעמידות לתרופה ולבעיות בריאות קשות בעתיד >>
ילדים קטנים יכולים לחלות בהרבה דרכים, ותחלואת הילדים הגבוהה ביותר היא בארצות מעוטות הכנסה (או ממוצעות הכנסה) עם שירותי בריאות שאינם כה זמינים. אתם עלולים לחשוב שהסיבה היא שאין מספיק תרופות לכולם. אבל למעשה, ההפך הוא הנכון. חוקרים מהמכון השווייצרי לבריאות טרופית וציבורית ומבית הספר לבריאות הציבור על שם ת.ה. צ'אן בהרווארד מצאו כי ילדים בארצות מעוטות או ממוצעות הכנסה מקבלים בחמש השנים הראשונות לחייהם בממוצע 25 מרשמי אנטיביוטיקה. כלומר 5 מרשמי אנטיביוטיקה בשנה – יותר מפי שניים ממה שנחשב יותר מדי בסביבות של הכנסה גבוהה.
הממצאים, שפורסמו לאחרונה בכתב העת The Lancet, מסתמכים על מגמות ונתוני מרשמי תרופות בשמונה מדינות שונות: האיטי, קניה, מלאווי, נמיביה, נפאל, סנגל, טנזניה ואוגנדה. וכל מדינה הייתה שונה: הילדים בסנגל מקבלים בממוצע מרשם אחד בשנה, ואילו הילדים באוגנדה עלולים להגיע גם ל-12.
"לדעתי זאת איננה הגזמה" אומר סומאנת גנדרה (Sumanth Gandra), מרצה לרפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שלא היה מעורב במחקר.
ממה שהוא ראה במו עיניו במהלך מחקרו בהודו, זאת המציאות של מתן אנטיביוטיקה לילדים בארצות מעוטות הכנסה. המחקר מצא כי למעלה מ-80 אחוז מהילדים שפנו למרפאה עם מחלה כלשהי בדרכי הנשימה, יצאו משם עם מרשם לאנטיביוטיקה.
ג'סיקה כהן (Jessica Cohen), סופרת וכלכלנית בריאות בהרווארד מציינת כי בארצות אלה, תחלואת הילדים גבוהה יותר בהשוואה לארצות עם הכנסה גבוהה, אך רמה כזו של שימוש באנטיביוטיקה היא שילוב של תחלואה גבוהה עם נטייה לתת יותר מדי תרופות. למרבה הצער, קשה לדעת בדיוק כמה מאותם ילדים חולים באמת היו צריכים לקבל את התרופות שנרשמו להם.
"זה נראה די סביר ש-80 אחוז זה יותר מדי, אבל אנחנו לא יודעים כמה יותר מדי" אומרת כהן.
יש כמה סיבות לכך שזה קורה. כהן אומרת כי בארצות מעוטות ההכנסה, בדיקות אבחון אינן זמינות בקלות, ולכן קשה לדעת אם לילד באמת יש זיהום חיידקי, למשל דלקת ריאות, או לא. ייתכן שהרופאים פשוט רושמים אנטיביוטיקה ליתר ביטחון.
ייתכן שהם חושבים שכך הם מונעים סיכון. בארץ עם הכנסה גבוהה, אם הרופא אומר להורה לחזור עם הילד למרפאה בעוד כמה ימים אם חלה הרעה במצב, יש סיכוי טוב שההורה יעשה זאת. אנטיביוטיקה ניתנת רק במקרה הצורך (למרות שגם כאן המערכת לא מושלמת). אך בארצות מעוטות הכנסה, אומרת כהן, עלול לקרות שההורה יתקשה להביא שוב את הילד לרופא. במקרה כזה, כשמדובר במתן תרופות, מוטב להיזהר מאשר להצטער.
בהסתכלות שלילית יותר, ייתכן שכל העניין מסתכם בכסף. כהן אומרת כי ייתכן שהאנטיביוטיקה מהווה מקור הכנסה לספקי שירותי הבריאות, ולכן הם מתמרצים רופאים לרשום אנטיביוטיקה גם כשזה לא נחוץ. אמנם יתכן וזה קורה גם בארצות עם הכנסה גבוהה, אך בארצות מעוטות ההכנסה מצטרפת לכך מודעות פחותה לשימוש מושכל באנטיביוטיקה, והתוצאות של שימוש יתר אינן ידועות לכול.
לא משנה מה הסיבה, יש הר של בעיות שמתעוררות מכך שדוחפים לאנשים צעירים אנטיביוטיקה שהם לא צריכים, גם ברמה האישית וגם ברמה של בריאות הציבור.
חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה הם אחת התוצאות המטרידות שנובעות משימוש יתר באנטיביוטיקה. כשקשה יותר להרוג את החיידק, זה אומר זיהומים וסיבוכים קשים יותר, יותר פניות לבתי החולים, ותמותה מוגברת.
יותר מדי אנטיביוטיקה עלולה גם לחסל את חיידקי המעיים הטובים, ולגרום לכך שאותה תרופה אנטיביוטית תהייה פחות יעילה בעתיד, אומרת כהן. "לחשיפה מוקדמת של ילדים לאנטיביוטיקה יש הרבה השלכות, כולל השמנה ברמה מסוכנת ועמידות לתרופות", אומר רמנן לקסמינריאן (Ramanan Laxminarayan), מדען מחקר בכיר במכון הסביבה של פרינסטון ומנהל המרכז להתפתחות, לכלכלה ולמדיניות של מחלות בוושינגטון הבירה, שלא היה מעורב במחקר. "זה מאד מדאיג".
קיימת גם בעיה של אבחון שגוי. לדוגמה, אם לחולה יש צמרמורת, בחילה, הקאות ושלשול, ייתכן שיש לו זיהום חיידקי, וייתכן שיש לו מלריה – מצב שבו חייבים להשתמש בתרופה שנועדה לחסל את הפרוטוזואה שגורמת לה. אנטיביוטיקה לא תעזור כאן, אך במחקר נמצא כי 28 אחוז מהילדים עם מלריה יצאו מהמרפאה עם אנטיביוטיקה.
אחת הדרכים שלקסמינריאן מציע להורדת שיעור מתן האנטיביוטיקה היא קודם כל לא להזדקק לה. הגדלת זמינות של חיסונים, תברואה ומים טובים יותר, שליטה במלריה – כולן דרכים טובות מאד למנוע תחלואה ולצמצם את הצורך באנטיביוטיקה. כהן מציעה לחקור את הסיבות לדילמה לפני שקופצים למצוא לפתרונות. אחרי הכל, היא אומרת, לבתי חולים שעושים כסף ממכירת אנטיביוטיקה דרושה מדיניות שונה לגמרי מאשר לאלה שהרופאים שלהם פזיזים מדי. לדעתי הטיפולים המוצלחים ביותר הם אלה המבוססים על ידיעת הסיבות".
