צורתו של עצם מוגדרת על ידי הקצוות שלו. בלעדיהם, לא נוכל להבחין בין מרובע למעגל >>
צורתו של עצם מוגדרת על ידי הקצוות שלו. בלעדיהם, לא נוכל להבחין בין מרובע למעגל. אבל אין לנו צורך בתבנית מושלמת כדי להבחין בצורה. דוגמה אחת מצוינת? המשולש הבולט-בצורה-מוזרה למעלה. במציאות, לא קיים שם שום פוליגון. אין קווים מחברים בתוך הצבעים המופרדים שיוצרים אותו. אבל המוח שלנו גורם לנו לחשוב שהצורות דמויות הפאק-מן הן עיגולים מלאים, כאשר מעליהם קיים משולש תלת-ממדי.
האשליה תלויה בדרך המדויקת שבה הצורות מונחות. המוח שלנו יכול להסתדר גם עם מידע מועט, אומר כריסטוף קוך, המדען הראשי במכון אלן למדעי המוח. כאן, הצורות של הפאק-מן יושבות איפה שאמור להיות הקצה של המשולש הדמיוני, ולכן נדמה לנו שהמצולע באמת נמצא שם.
ההיקשים הלוגיים הללו שימושיים גם בחיים האמיתיים. אם מישהו מתחבא מאחורי עץ ואתם יכולים לראות רק את הרגל שלו, המוח שלכם ממלא את החסר באופן בלתי-מודע ואתם מסיקים שמסתתר מאחוריו בן-אדם שלם – ולא קבוצה של איברי גוף סוררים שיצאו לטיול.
לעומת זאת, קיומו של הלא-משולש קצת פחות ברור. המוח מסתמך על סידור, ולאו דווקא על פיסות של פאזל, כדי לעבד את המידע. אז הוא מבחין בצורה הזו רק אם הפאק-מנים והבסיסים בצורת-V נמצאים בדיוק במקום המדויק כדי לרמוז על קיומו של משולש שמרחף למעלה. אם נשחק יותר מדי עם המיקום, אומר קוך, לא נוכל לראות את האשליה של הצורה הזו יותר. אבל אל תדאגו… היא בעצם אף פעם לא באמת הייתה שם.
