ראשי»מדע»קעקועים הם דבר קבוע, אבל המדע הולך ומשתנה
קעקועים הם דבר קבוע, אבל המדע הולך ומשתנה
רייצ׳ל פלטמן (POPULAR SCIENCE)
מחקר חדש מעלה את האפשרות שלגוף שלנו יש דרך מרתקת לטפל בקעקועים – והממצאים עשויים לעזור לנו בסופו של דבר להסיר אותם בצורה טובה יותר >>
אם תשאלו את מרבית האנשים איך עושים קעקוע, סביר להניח שרובם יענו תשובה מעט שגויה. הדעה הרווחת ביותר היא התיאור הפשוט שמחט הקעקוע מזריקה דיו לתוך העור, עמוק מספיק כדי שהדיו יישאר במקום. למעשה, מחט הקעקוע דומה יותר לציפורן של עט נובע מאשר למזרק. הדיו אינו מוזרק דרך המחט, אלא נאגר בקצה שלה כאשר המקעקע טובל את הכלי בתוך מיכל דיו. אחר כך, כאשר קצה המחט מנקב חור בעור (הן בשכבת האפידרמיס והן בשכבת הדרמיס שמתחתיו), הכוח הקפילרי – אותו כוח שגורם לנוזל לטפס במעלה קשית שתייה או גבעול של צמח – מושך את הדיו למטה לתוך הדרמיס.
כך חודר הדיו לתוך העור. אבל למה הוא נשאר שם? מדענים יודעים מזה זמן מה שקעקועים אינם נוצרים על ידי תאי עור ספוגי דיו, אלא על ידי תאים של מערכת החיסון שנקראים מקרופאגים. תפקידם של תאי דם לבנים אלה הוא לבלוע שאריות של תאים וגופים זרים, והם נקראים לפעולה בכל מקרה של פציעה. לכן, לא מפתיע לגלות שהם נקראים לדגל גם כאשר מחט כלשהי דוקרת אותך שוב ושוב והעור שלך שואב לתוכו דיו. המקרופאגים זוללים, וקרומי התא שלהם הם למעשה אלו ששומרים על דיו הקעקוע קבוע במקומו במשך שנים רבות.
ועכשיו, הצליחו מדענים לענות על שאלה נוספת: למה לכל הרוחות נשארים המקרופאגים הללו במקומם כל כך הרבה זמן? אז זהו, שהם לא. על פי מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Experimental Medicine, קעקועים נשארים גם אחרי שהמקרופאגים מתים. כאשר התאים החיסוניים הולכים לעולמם, הם משאירים אחריהם דיו בין תאי העור – בדיוק כמו מה שהתרחש בעת ביצוע הקעקוע המקורי. וראו זה פלא, המחקר החדש שבוצע בעכברים מראה שמקרופאגים חדשים מגיעים במהירות לזירת ההתרחשות כדי לתפוס את מקומם של אחיהם המתים.
במילים אחרות, הקעקוע שלך אינו מהווה רק שרידים של הקרב בין חיבתך לציורי גוף לבין מערכת החיסון שלך. זו מלחמה שאינה נפסקת לעולם.
מכיוון שמקרופאגים חדשים בולעים את פיגמנט הקעקוע, הוא נראה בדיוק אותו דבר לפני (שמאל) ואחרי (ימין). מותם של המקרופאגים בעור. (Baranska et al., 2018)
החוקרים, ובראשם סנדרין הנרי (Sandrine Henri) וברנאר מליסן (Bernard Malissen) מהמרכז לאימונולוגיה במרסיי- לומיני (Centre d'Immunologie de Marseille-Luminy), החלו לחקור פיגמנטים טבעיים המופיעים במקרופאגים של עכברים שחורים. כאשר מתים התאים יוצרי הצבע של העכברים, הם משחררים פיגמנט כהה – ומקרופאגים מגיעים כדי לבלוע אותו ולהחזיק בו למשמרת. ההתבוננות בתהליך עוררה את סקרנותם בנוגע לאופן שבו התהליך מתרחש במקרה של דיו קעקועים, והם הופתעו לגלות שמעט מאוד מחקר נערך בנושא.
באופן טבעי, התגלית הזו הובילה אותם לקעקע עכבר – כזה שהונדס כך שיהיה קל להשמיד את המקרופאגים שלו. אחרי שווידאו שכל הפיגמנט הגיע לתוך המקרופאגים ואז השמידו אותם, החוקרים לא הבחינו בשינויים כלשהם שנראו לעין בקעקוע. ובסופו של דבר הגיעו מקרופאגים חדשים כדי לאכול את הדיו. בנוסף, הם השתילו פיסת עור מקועקעת מעכבר אחד לעכבר אחר, ושישה שבועות לאחר מכן הבחינו שמרבית הדיו נבלע מחדש על ידי המקרופאגים של מקבל השתל.
החוקרים משוכנעים למדי שהתהליך הזה מתרחש באופן דומה אצל בני אדם, על אף שייתכן שהמקרופאגים שלנו חיים זמן ארוך יותר מאשר אלה של העכברים. אולי התחלופה אינה רציפה, הם אומרים, אבל סביר להניח שבמהלך שנות חייו של קעקוע חלק מהמקרופאגים מתים וזקוקים להחלפה.
מובן שקעקועים לא באמת נשארים לנצח. הם בהחלט דוהים עם הזמן. ידוע באופן אנקדוטלי שאור השמש מוחק את צבע הקעקוע, אך מחברי המחקר חושבים שאולי גם תחלופת המקרופאגים שהם גילו משחקת תפקיד בעניין.
"סביר להניח שהדהייה מתרחשת עקב העובדה שבמהלך מחזורי התפוס-שחרר-תפוס הרצופים שגילינו, כמויות זעירות של פיגמנט נעלמות מהעור," אומר מליסן.
פיגמנט קעקוע ירוק נבלע על ידי מקרופאגים בעור (שמאל). הפיגמנט משתחרר כאשר התאים הללו מושמדים (מרכז), אך 90 ימים אחר כך הוא נבלע שוב על ידי מקרופאגים חדשים שהחליפו את הישנים (ימין). (Baranska et al. 2018)
הצוות סבור שהתוצאות שלהם יוכלו להוביל בסופו של דבר להסרה יעילה יותר של קעקועים, על אף שדרך הפעולה המדויקת עדיין אינה ברורה. הסרה בלייזר פועלת על ידי פירוק אותם מקרופאגים מלאי דיו לצברים קטנים יותר, כאלה שמערכת הלימפה תוכל להרחיק מהגוף כמו כל חלקיקי פסולת קטנים אחרים. אך יש צורך לחזור על הפעולה מספר פעמים כדי לנקות את הכל, וחלק מהקעקועים רק דוהים במקום להיעלם לגמרי. החוקרים טוענים שזה קורה בגלל מקרופאגים חדשים שמגיעים במהרה כדי להגן עליך מפני גושי דיו גדולים שנותרו, ובאופן בלתי מכוון מגנים על אותם גושי דיו מפניך. לדבריהם, אם תהליך הסרת הקעקוע יכלול הרג זמני או הרחקה של מקרופאגים בעזרת שימוש בנוגדנים מסוימים, באופן תאורטי ניתן יהיה לסיים את ההסרה במהירות רבה יותר. כיוון שהתוצאות היחידות שקיימות כרגע כוללות עכברים שתוכננו במיוחד כך שיהיה קל להשמיד את המקרופאגים שלהם, קשה לומר אם או מתי ניתן יהיה לתרגם באמת את הידע הזה לדיו אנושי. אבל גם אם לעולם לא תצמח תועלת מעשית של ממש, עדיין מדהים לגלות כמה מעט אנחנו יודעים על קעקועים. הרי אנחנו שמים אותם על אנשים כבר יותר מ-5,000 שנה. הגיע הזמן שנבין מה אנחנו עושים.