פליטת פחמן מוצצת את החיים מהאוכל שלנו. מזה חמישים שנה מתעדים אגרונומים ירידה מתמדת של חלק מהמינרלים, החלבונים והוויטמינים בצמחים למאכל.
כל תלמיד בחטיבת הביניים מכיר בעל פה את יסודות הפוטוסינתזה: בעזרת אנרגיית השמש, צמחים הופכים פחמן דו חמצני ומים לסוכר וחמצן ומשתמשים בהם כדי להצמיח גבעולים, שורשים, עלים ועוד כל מיני חלקים טעימים. מכיוון שרמות ה-CO2 ממשיכות לטפס – אנחנו נמצאים במסלול שכנראה יוביל אותנו בעשורים הקרובים לרמות CO2 גבוהות פי שניים מהרמות שהיו בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית – הרי שלכאורה אנחנו צפויים לשגשוג אדיר של צמחייה. אבל כל זינוק שכזה בשגשוג הצמחייה יגיע עם צד שלילי. נבטים שספגו כמויות גדולות של CO2 מכילים יותר עמילנים וסוכרים ופחות מינרלים וחלבונים. אפשר לנסות להימנע מג'אנק פוד,
אבל גם הצמחים שלנו הופכים לג'אנק פוד בעצמם!
גם צמחים זקוקים לחלבונים כדי לצמוח. הם מסנתזים אותם מחומרים כמו חנקן, זרחן ואשלגן שהם שואבים מהאדמה. תוך כדי תהליך יניקת המולקולות הללו, שואבים הצמחים גם מינרלים מזינים כמו אבץ וברזל. לרוב סופגים הצמחים כמות גדולה יותר מהדרוש ומאחסנים את העודפים בתוך התאים שלהם. ואז בני האדם זוללים את הצמחים. אבל מזה חמישים שנה מתעדים אגרונומים ירידה מתמדת של חלק מהמינרלים, החלבונים והוויטמינים הללו. לדוגמה, משרד החקלאות של ארה"ב הראה שכרוב עלים (קייל) משנת 1999 מכיל 23 אחוזים פחות ברזל בהשוואה לצמחים משנות החמישים. מאז ומתמיד האשימו מדענים את החקלאות המתועשת במעשים כמו שימוש יתר באדמה, מנהג שמרוקן ממנה את כל הדברים הטובים שאמורים להיות בתוכה.
אבל כעת נוסף לרשימת האשמים גם ה-CO2. בשנת 2002 פיתח המתמטיקאי אירקלי לולדזה (Irakli Loladze) תיאוריה לפיה תהליך הפוטוסינתזה זקוק לפחות חלבונים ככל שכמות ה-CO2 גדלה, כלומר הצמחים סופגים פחות מאותם חומרים מזינים אקראיים תוך כדי שאיבה – דבר הגורם להטיית היחס בין התכולה הבריאה לזו שאינה בריאה. הוא תיעד ירידה ממוצעת של שמונה אחוזים בתכולת החומרים המזינים בגידולים חקלאיים מסוימים, לרבות אורז וחיטה.
בשנת 2014, לולדזה וקבוצה אחרת של מדענים פרסמו שניהם מחקרים הנותנים משקל להשערה מוקדמת זו. שני המחקרים אספו במשך למעלה מעשור נתונים מאגרונומים ששתלו 41 סוגים של שישה גידולים למאכל – חיטה, תירס, דורה, אפונה, סויה ואורז – והקיפו חלק אחד של כל שדה בצינורות שפלטו CO2 בכמות שמספיקה לאפקט חממה כביר. ניתוח היבולים הראה שהתירס והדורה הסתדרו לא רע, אבל האורז – המצרך העיקרי של כמחצית מהאנושות – איבד כשלושה אחוזים מתכולת האבץ שלו; מצב כזה עלול להציב מאות אלפים, אם לא מליונים, של אנשים בפני סכנה של חוסר באבץ, שיהפוך אותם פגיעים יותר למחלות דרכי הנשימה, שלשולים ומלריה.
אם תימשך המגמה הנוכחית, במהלך 50 השנים הבאות יגיעו רמות ה- CO2 באטמוספרה לרמות ה-CO2 של הניסויים הללו. כשזה יקרה, מדענים מעריכים שמאות מיליונים – בעיקר נשים בהריון וילדים משכבות אוכלוסייה עניות – יסבלו ממחסור בחומרים חיוניים כמו ברזל, חלבון, וכן, גם אבץ. בנוסף, קיים גם סיכון שצמחים עתירי סוכר אלה יגרמו לעליה קטנה בשכיחות הסוכרת – שכבר עכשיו מהווה אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם. אם לא ניגמל לחלוטין מפליטת הפחמן שלנו (דבר שאינו סביר בעליל!), נצטרך להתמקד במציאת סוגי דגנים מזינים עוד יותר. הגידולים הללו עדיין יסבלו מההשלכות של כמות CO2 גדולה מדי, אבל הם עשויים לשמור את התזונה שלנו בריאה למשך מספיק זמן כדי שנוכל לתקן את מה שקלקלנו.
