מי שנולד בדור הבייבי-בום (לאחר מלחה״ע ה-2) יחיה בממוצע 20 שנה יותר מהסבים והסבתות שלו. אז מה הורג אותנו בסופו של דבר?
כעת, כשהרפואה המודרנית השתלטה על מחלות זיהומיות כמו שפעת בקרב האוכלוסייה הרחבה, סביר להניח שמחלות הקשורות להזדקנות, כלומר סרטן ואי-ספיקת לב, יהיו אלה שיהרגו אותנו בסופו של דבר. האחוז ההולך וגדל של אנשים המתים מתחלואים אלה עשוי להיראות מאיים, אבל המשמעות היא בעצם שאנחנו חיים זמן ארוך מספיק כדי בכלל ללקות בהם. כך נראית תמונת המוות בארה״ב המודרנית:
0-4 מחלות לב (0.5%)
תסמינים כגון אובדן תאבון והזעה עשויים להיות דומים לעווית מעיים (קוֹליק), אך הם יכולים לאותת על אי-ספיקת לב אצל פעוטות עם מומים מולדים בלב.
5-14 התאבדות (41%)
קרוב לשליש מהתאבדויות הילדים בארה"ב קשורות לאקדחים, על אף שהקורבנות צעירים מכדי לרכוש אותם בעצמם באופן חוקי.
15-24 תאונות (41%)
יותר ממחצית התאונות הקטלניות הן תאונות דרכים. כ-20 אחוז מהנהגים בגילאים אלה שנהרגו בהתרסקות מכונית היו שיכורים בעת הנהיגה.
25-44 איידס (HIV) (1%)
שיא התמותה מאיידס היה בשנת 1995, אבל לאחרונה ישנה עליה חדה באבחון המחלה בקבוצת גיל זו, למרות הירידה הכללית. הגורמים: עוני ופחד מסטיגמות.
45-64 סרטן (30%)
הזדקנות אינה גורמת לסרטן. אבל, חמישים שנה של חומרים מסרטנים – בתוספת גורמים גנטיים – מגדילים את סבירות הופעתו בגיל העמידה.
+65 שפעת/דלקת ריאות (2%)
אוכלוסיית הקשישים מהווה יותר משני-שליש מחללי השפעת. סיבוכים כגון דלקת ריאות גורמים לעיתים קרובות למוות, למרות קיומם של חיסונים זמינים.
(מקורות מידע: המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ארה״ב, 2015)
