ראינו לפני כן תנין באזור הצלילה, ומהר מאד הבנתי שאחד מהם תפס אותי. חזרתי ואמרתי לעצמי שלא להיכנס לבהלה >>

מליסה מרקז, ביולוגית כרישים ומייסדת FINS UNITED INITIATIVE
כביולוגית המתמחה בכרישים, אני יודעת שחקר טורפים גדולים כרוך בסיכונים. מוקדם יותר השנה, נסעתי לקובה כדי לצלם סרטון על פטישניים (כרישי פטיש) עבור שבוע הכרישים של ערוץ דיסקברי. כרעתי על ברכיי בקרקעית הים כאשר הרגשתילחץחזקעל שוק רגלי השמאלית. לאחר מכן התחיל משהו לגרור אותי אחורה. אבל זה לא היה כריש.
ראינו לפני כן תנין באזור הצלילה, ומהר מאד הבנתי שאחד מהם תפס אותי. חזרתי ואמרתי לעצמי שלא להיכנס לבהלה: היה לי מכל חמצן מלא ועדיין לא חשתי שום כאב. הודות לניסיוני עם כרישים, חשדתי שהזוחל לא ניסה בעצם לטרוף אותי – שני בעלי חיים אלה נוטים לקחת ביס כניסיון, כדי להבין מהו היצור שלפניהם. ובכל זאת, לתנינים החיים במים מלוחים יש את אחת הנגיסות העוצמתיות ביותר בעולם; אילו הזזתי את הרגל, הוא היה עלול לתפוס אותה ביתר חוזקה, לשבור את עצמותיי או לפגוע באחד מעורקיי. ניסיתי להיאחז במשהו, אבל היינו באזור חולי שלא היה בו דבר, אפילו לא סלע, שאוכל לתפוס.
לאחר שמשך אותי במשך כחמש או עשר שניות – שמבחינתי הרגישו כפרק זמן ארוך הרבה יותר – היצור הבין שאני לא הטרף הרגיל שלו (ייתכן שחליפת הצלילה שלי מגומי עזרה) ושחרר אותי. שרדתי ללא פגע ברגל, רק עם צלקות סגולות שהעידו על ההיתקלות המסוכנת שעברתי.