המחקרים מאששים זאת. עשרות מחקרים מראים שככל שאדם או בעל חיים הוא קטן ו"תינוקי" יותר, כך אנו רוצים יותר להגן עליו >>
מה יכול להניע מישהו לעצב בעמל רב בּוּריטוֹ באורך 4 ס"מ בעזרת מכשירים של רופא שיניים? אוגר, כמובן. בסרטון הווידאו הוויראלי ביו-טיוב "אוגר קטנטן אוכל בוריטוס זעירים" (Tiny Hamster Eating Tiny Burritos) אדם מכין בוריטו במילוי עוף ושעועית שחורה בודדה, ולאחר מכן מגיש אותו למכרסם המחכה ליד שולחנון קטן העשוי מצנצנת של ריבה. הסועד מושך את הבוריטו מצלחת זעירה ודוחס את כולו לפיו, כשלחייו תפוחות כהבעה של שביעות רצון. זה מדהים.
אנשים משתפים סרטוני וידאו כאלה בכל רחבי האינטרנט, עם חגיגות ימי הולדת מיניאטוריות, פגישות רומנטיות ומסיבות שבהן מככבים בעלי חיים חמודים להפליא במצבים לא סבירים. הסרטונים צברו מיליוני צפיות. מדוע תמונות של יצורים זעירים אלה מוצאות חן בעינינו כל כך? באופן חלקי משום שאנו מהונדסים להעריך יותר את הדברים הקטנים בחיים.
הגיבור הוא באופן טיפוסי יצור קטן, בעל ראש גדול ועיניים גדולות, תכונות הידועות באופן קולקטיבי בשם "תבניות תינוק" – ביטוי שטבע במאמר משנת 1943 האתולוג האוסטרי קוֹנראד לורנץ. תינוקות אנושיים הם ההתגלמות המושלמת של תבניות תינוק. מאחר שהתינוקות שלנו הם כה חסרי אונים, טען לורנץ, ההתפתחות שלנו הובילה לכך שאנו חושבים שתכונות אלה הן חמודות כדי שנרצה לטפל בהם באופן אינסטינקטיבי. תגובה זו מסייעת להישרדות בני מיננו. למעשה, הכוח של תבניות תינוק הוא כה גדול, שאנו מתקשרים גם ליצורים אחרים שהם בעלי תכונות אלה.
"איננו רובוטים או מחשבים״
אומר אדריאן דייוויד צ'יאוק, מנהל המכון למיומדנות (Imagineering) במלזיה, שחקר את הקאוואי, תרבות נפוצה ביפן המפארת את הצד המקסים והחמוד שבחיים.
"לא רק שאנו מוצאים שילדים של אנשים אחרים הם חמודים, אנו מוצאים שבעלי חיים אחרים הם חמודים, כמו גורי כלבים או חתולים, משום שיש להם תכונות דומות לתינוקות של בני אדם."
המחקרים מאששים זאת. עשרות מחקרים מראים שככל שאדם או בעל חיים הוא קטן ו"תינוקי" יותר, כך אנו רוצים יותר להגן עליו. מחקר אחד מצא כי התבוננות בתמונות של גורים מעלה חיוך על פנינו, ומחקר אחר גילה שתמונות של תינוקות מפעילות את גרעין האקומבנס, אזור במוח המושפע מציפייה לגמול. קיימת אפילו עדות לכך, שיצורים חמודים עוזרים לנו להתרכז ולבצע משימות טוב יותר, באופן תאורטי משום שהם ממקדים את תשומת הלב שלנו באובייקטים הקטנים הללו שנתונים לטיפולנו. התגובה שלנו לתבניות תינוק היא כה חזקה, שהיא גולשת גם לעצמים דוממים. במחקר משנת 2011 הכניסו חוקרים שינויים בתמונות של מכוניות כך שיגלמו תבניות תינוק, עם פנסים ענקיים ופגוש קטן שדמו לעיניים הגדולות ולאף הקטן של תינוקות. תלמידי מכללה חייכו יותר כשהתבוננו בתמונות של המכוניות בעלות פני התינוק, וחשבו שהן יפות יותר מהגרסאות הקודמות.
חיקוי יצורים חמודים ותפוחי לחיים כדי לגרום למוצרים למשוך יותר את לב הקונים יכול לעזור במכירת מכוניות, אך לא לכל היצורים הקטנים יש תכונות שהיצרנים ירצו לחקות. יש יצורים קטנים שאינם בדיוק מעוררים את דחף הגיפוף שלנו – לדוגמה, מי רוצה ללטף ג'וק? באופן חלקי, הסיבה לכך היא משום שיצורים אלה מציגים תכונות (ראש זעיר, גוף גדול ועיניים דמויות חרוזים) שאינן מתאימות לתבניות התינוק. ברור שלאנשים מסוימים יש חולשה לבעלי חיים "מכוערים אך חמודים", כולל מינים של עכבישים, אך אלה עדיין כלולים בטווח של לורנץ הודות לעיניים גדולות ומבריקות.
ומה לגבי דברים הגורמים לנו התמוגגות שאין להם עיניים כלל? חישבו על הבוריטו הזעיר. על הפנים החסרות שלו הוא מפצה במלאכת מחשבת. “כשאתם מתבוננים [בדברים] וחושבים שהם חמודים משום שהם קטנים, אתם חושבים שהם חמודים גם משום שהם עשויים בכישרון מיוחד," אומר ג'ושוע פול דייל, מרצה באוניברסיטת גאקוגיי בטוקיו ועורך משותף של הספר The Aesthetics and Affects of Cuteness (ההשפעות והאסתטיקה של חמידות). לכן הגיוני שהמובן המקורי של המילה "חמוד" (cute) באנגלית היה "פיקח או מחוכם". במלים פשוטות, אנו מעריכים את כישרון הבנייה של דברים קטנים – קשה יותר להכין בוריטו בגודל אגודל מאשר בוריטו גדול כמו זרוע אדם שלמה. אדם התר אחר פגמים ביצירתו המוגמרת בעזרת מראה של רופא שיניים עומד בבירור בקריטריונים אלה של כישרון.
פריטים זעירים העשויים בתשומת לב רבה גם יכולים לעורר בנו שמחה, משום שהם גורמים לנו לרצות לשחק. הפסיכולוגים גארי שרמן וג'ונתן היידט טוענים שחמידות מעוררת לא רק דחף לגונן, אלא גם תגובה ילדית המעודדת השתעשעות. בעיניהם, הרצון להתעסק עם חפצים זעירים נובע מהצורך שלנו לחברת ילדים באמצעות משחק – דחף שאנו מעבירים לחפצים שובי-לב. מלאכת מחשבת ורצון להשתעשע ממלאים ללא ספק תפקיד בעובדה שדברים זעירים מקסימים אותנו, אך אין להפחית בחשיבות ההשפעה העצומה שיש לממדיהם הקטנטנים. סצינות זעירות ומיניאטורות גורמות לנו להרגיש חזקים כשאנו צופים בהן. האנתרופולוג קלוד לוי- שטראוס טוען בספרו החשיבה הפראית שאנו שואבים סיפוק מחפצים זעירים משום שאנו יכולים לראותם ולהבין אותם בשלמותם, מה שגורם להם להיות מאיימים פחות. בעיקרו של דבר, עיירות משחק מיניאטוריות, חיילי צעצוע וערכות זעירות להגשת תה גורמים לנו לחוש כמו אלים… או כמו גודזילות.
מובן שתחושת הכוח היא רק בראשנו. הסיבה שאנו מחייכים כשאנו בונים ספינה בבקבוק או צופים בסרטוני וידאו כמו "יום הולדת לקיפוד קטנטן" (Tiny Birthday for a Tiny Hedgehog) היא שהמוח שלנו קולט את המראה של העוגה המוקרמת בקפדנות ואת הראשים הזעירים כשהם חבושים במגבעות חגיגיות ושולח לנו גמול מנטלי, הגורם לנו להרגיש עצומים, ממוקדים, שמחים ומסוגלים לשמור על חייהם של היצורים החלשים והפגיעים. כן, פירושו של דבר שדברים זערוריים מושכים את לבנו בקלות, אז מה? הם מקסימים.
