להחיות אנשים עתיקים, תחום המכונה שחזור-פליאו, בו מנסים להעביר את הניחוש הטוב ביותר של המדע בנוגע לכיצד נראו הניאנדרטלים.
אליזבת' דאיינס, פסלית ומייסדת של "אטלייה דאיינס", פריז
לפני שלושים שנה, עסקתי בפיסול מסיכות היפר-ראליסטיות עבור הפקות תאטרון. ואז, פגשתי כמה מדענים שביקשו ממני ליצור דגמים של ציידים פלאוליתים עבור תצוגות במוזיאונים. כאשר ביקרתי במעבדה שלהם, ראיתי 20 גולגולות עתיקות על מדף, ונדהמתי מכל הצורות השונות שהיו לבני אדם קדומים. רציתי מיד לשים את ידיי על הגולגולות האלה.
מאז, התפקיד שלי הוא להחיות אנשים עתיקים, תחום המכונה שחזור-פליאו (paleo-reconstruction). אנו מנסים להעביר את הניחוש הטוב ביותר של המדע בנוגע לכיצד נראו קרובי אדם אלו. אני מתחילה עם יציקת גבס של הגולגולת ומניחה "שרירי" חמר מעליו, וכך בונה שכבות דקות לחיקוי בשר הפנים. החלקים הקשים הם תווי הפנים. כרגע אני עובדת על הומו נאלדי — קרוב שלנו בן 300,000 שנה שהארכאולוגים שלנו גילו בשנת 2013. הומינידים (קופי אדם) רבים דמו יותר לשימפנזות מאשר לאדם של היום, כך שאני יכולה לפסל את האף בדומה לשימפנזה או לאדם מודרני. אבל אני מחכה שהמדענים יקבעו זאת, על סמך רמת הדמיון של השיניים של הנאלדי או שרידים אחרים שלו עם מינים מוכרים יותר.
בהמשך, אני מכינה תבנית מסיליקון של המבנה כולו – והעתק זה הוא מה שבפועל יופיע בתצוגה – ואני צובעת אותה בצבעי עור. אני מוסיפה שיער אמיתי, וגם שיניים משרף ועיני זכוכית. חלק מההחלטות האסתטיות הן שלי, ולא של המדענים. עם ניאנדרטלים, אני יכולה לעבוד בחופשיות כי כבר שחזרתי כל כך הרבה מהם. עבור אדם אחד, גילחתי את שיער הפנים שלו עם להב אבן, כל שערה בנפרד, והענקתי לו פירסינג באוזניים מקונכיות.
האהובים עליי הם הניאנדרטלים, מכיוון שאנשים פעם חשבו שהם טיפשים, מכוערים, ואכזריים. אך כעת אנו יודעים שהם יצרו כלים מאבן והיו הראשונים לקבור את מתיהם. כשאני מביטה באדם ששחזרתי, אני פשוט יודעת שהוא היה אדם רחום, וממש לא טיפש. אז אני מפסלת הבעות פנים שונות כדי לגרום לשחזורים שלי להיראות כריזמטיים. העיניים שלהם צריכות לנצוץ עם חיים ואינטליגנציה.
כאשר אנשים רואים את הפסלים שלי במוזיאון, לרוב הם פוגשים בקרובים הניאנדרטלים האלו שלנו בפעם הראשונה, מבלי לדעת שהאדם המודרני חי למעשה לצדם במשך אלפי שנים. גם אם רק אחד מכל חמישה אנשים יצאו מהתצוגה עם חיבור רגשי כלשהו למה שהם ראו שם, אז אני שמחה.
