איך גופת לוויתן מאכילה את האוקיינוס?

גופה נרקבת יכולה לכלכל אכלנים אופורטוניסטים במשך תקופה של החל מעשור ועד מאה שנה. מאז המפגש הראשון בשנת 1987, גילו ביולוגים ימיים עשרות יצורים חדשים בתוך מערכות אקולוגיות תת- ימיות כאלה. עבור בעלי החיים בקרקעית האוקיינוס, לווייתן מת הוא ארוחה בחינם. אבל עבור בני האדם על החוף, זוהי תזכורת טובה לכך שגם בעידן המודרני מרבית התעלומות התת-ימיות עדיין אינן פתורות. ציר הזמן המופיע כאן עוקב אחר המעט שאנו יודעים על תהליך הפירוק שעובר לווייתן אפור, ועל החברים החדשים שהוא רוכש בדרך.

ימים: השקיעה הגדולה

בשלבי הפירוק המוקדמים, נוטות גופות של יצורים מתים להתנפח ולצוף. אך אחרי שפחמן דו חמצני, מתאן וגזים אחרים מתפזרים ונעלמים, שוקעים הלווייתנים לעומק של כמה מאות או אלפי מטרים. ברגע שהגיעו אל הקרקעית, הופך המוות במהירות להמולה ססגונית ומלאת חיים.

 

שבועות: חוליות הכרסום

אוכלי נבלות, כמו סרטנים צבטניים וכרישים חדי שיניים, הם הראשונים שמגיעים לסעודה. הם מתחילים לאכול זמן קצר אחרי השקיעה הגדולה, והם יכולים לכרסם במשך חודשים מהמזנון העשיר של איברים, עור ושרירים. אבל אוהבי הבשר הללו מותירים אחריהם הרבה שאריות.

 

חודשים: עידן הריר והרפש

כאשר נותרת כמות קטנה בלבד של בשר, תולעים, חלזונות ואורגניזמים רעבים אחרים יכולים לנצל את הביופילם הטעים כל כך – חיידקים ושאר מיקרואורגניזמים ריריים – שכעת מצפים את הגופה כולה. אולי בעינינו זה לא נראה אטרקטיבי כל כך, אבל עבור בעל החיים הנכון הגווייה בשלה ומוכנה לשלב הפירוק.

 

שנים: מגרש של עצמות

ככל שיותר מהשלד הולך ונחשף, חיידקים אוכלי עצם מגיעים לסעוד את ליבם. מדענים גילו חלק מהיצורים הזעירים הללו רק על גופה של לוויתן, דבר שדרבן את חוקרי הביולוגיה להוציא את האוויר מגופות לווייתנים שנסחפו אל החוף, לחבר אליהן משקולות ולשלוח אותן למעמקים לצורך מחקר.

 

עשורים: שק של גזים

בסופו של דבר, כל מה שנותר מהענק האפור הם חלקיקים עשירים בחומרי הזנה, שחדרו לתוך הקרקע מתחת לבית הקברות שבמעמקי הים. בזמן שחיידקים לועסים, הם מפרישים פסולת גופרתית ויוצרים את הסביבה המושלמת למושבות של רכיכות הניזונות מהגזים.

 

צילומים: Tom Mchugh/Getty Images / Nature Photographers Ltd./Alamy / Marka/UIG via Getty Images De Agostini/Getty Images Dorling Kindersley Ltd./Alamy