כדי שכולנו נוכל ליהנות מתמונות מדהימות של התפרצות הר הגעש, מדענים צריכים להשקיע הרבה עבודה קשה. צילום הוא רק חלק קטן מהמעקב אחר הרי געש.
ב-2 במאי 2018 היו הסדקים בכביש ברוחב של מספר סנטימטרים בלבד, מאוד לא מרשימים בעיניו של המתבונן. הם אפילו לא חרצו את כל רוחב האספלט השחור בישוב הקהילתי ליילני אסטייטס (Leilani Estates). בעיניו של אדם המתגורר בכל מקום אחר בעולם, נראו הסדקים כמו פסי שחיקה רגילים של דרך אספלט ישנה. אבל מדובר כאן בהוואי, על צלע של הר געש פעיל. רעידות אדמה רעמו זה עתה לכיוון מזרח אל הישוב, כאשר מקורם הם פתחי ההתפרצות בפסגת ההר.
האנשים שגרים כאן יודעים שקיים סיכוי טוב שהסדקים הם סימן למשהו מסוכן הרבה יותר שמתבשל מתחת לכביש. הם הזעיקו את החוקרים ממצפה הרי הגעש של הוואי (Hawaiian Volcano Observatory), שהגיעו כדי לצלם את הסדקים, למדוד אותם ולבדוק אם בוקעים מהם חום או אדים. לא היו כאלה – בינתיים. הסדקים היו תוצאה של מאגרי סלע מותך (מאגמה כאשר הוא נמצא מתחת לאדמה, לבה כאשר הוא דולף אל פני השטח) שזרמו מתחת לכבישים, לבתים ולצמחייה הירוקה והשופעת.
למחרת אחר הצהריים, הדבר שעליו העידו הסדקים פרץ החוצה אל פני השטח, תחילה בצורה של עשן לבן וכחול שהגיח מתוך הקרקע, ואחריו נתזים של נוזל כתום. תוך פחות משעתיים נפער ביישוב בקע אדיר ברוחב 150 מטרים, שאילץ את התושבים להתפנות. אך עבור החוקרים, זה היה הזמן לחזור לעבודה.
מאז שהחלה ההתפרצות בחודש מאי, הם עובדים במשמרות ועוקבים אחר התקדמותה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ללא הפסקה. תודות לאותו מעקב רצוף ומסור התקבלו התמונות והסרטונים עוצרי הנשימה של נוזל מבעבע וזוהר המזדחל וחוסם את הכבישים, של מזרקות יורקות אש ושל צלקות שחורות הפוצעות את הנוף הירוק.
עבודה רבה נדרשת כדי שהתמונות הללו יגיעו אל הציבור הרחב. והתיעוד הוויזואלי, החל מאותם חריצים זעירים ועד לבקעים האדירים, הוא רק חלק קטן מתהליך המעקב אחרי הר הגעש. החוקרים אוספים גם כמויות גדולות של נתונים על ההתפרצות הנוכחית, עוקבים כיצד ולאן היא זזה, מוסרים את הממצאים לרשויות המקומיות כדי לשמור על ביטחונם של התושבים המתגוררים באזור, מבצעים מדידות ולוקחים דגימות לצורך מחקר מדעי.
לכן, אין זה מפתיע שכאשר התפרצות מתרחשת ממש ברגע זה, לחוקרים לא היה זמן לשבת ולשוחח על עבודתם. הם מסתובבים בשטח ועוקבים אחר היווצרות של חריצים, שומרים על מרחק בטוח מחלקי סלע מותך המתעופפים לכל עבר ואוספים נתונים שיוכלו לעזור לכולנו להבין טוב יותר את אופיה של התפרצות הר הגעש.
וזה כולל, כמובן, נקיטת אמצעי זהירות חשובים. “כאשר המדענים שלנו יוצאים לשטח כדי לעקוב אחר הר הגעש, אמצעי הבטיחות הראשון הוא הבגדים שהם לובשים. הם לובשים חולצות עם שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים שעשויים כולם מכותנה או מסיבים טבעיים אחרים. סיבים סינתטיים נמסים ויוצרים נזקים נוראיים כאשר הם נחשפים לחום גבוה, כמו החום שפולטת הלבה,” כתבה לזלי גורדון, מומחית ליחסי ציבור וגיאולוגית במכון הגיאולוגי של ארה”ב, במייל ששלחה לפופיולר סיינס. המכון הגיאולוגי של ארה”ב מפעיל את מצפה הרי הגעש של הוואי, והמדענים שלו הם אלה ששולחים דיווחים מהשטח.
“הם לובשים כפפות למקרה שימעדו, מכיוון שרסיסי הלבה חדים כמו שברי זכוכית,” אומרת גורדון. “הם נועלים מגפיים כבדים, בעלי סוליות תפורות. סוליות גומי מודבקות עלולות להימס כהרף עין כאשר הן נחשפות לחום של הלבה. הלבה הטרייה פולטת כמות ניכרת של חום (קצת כמו לתקוע את הראש לתוך תנור פועל). לא צריך אפילו לגעת פיזית בלבה כדי לקבל כוויה.”
מובן שאמצעי הבטיחות שנוקטים המדענים משתנים בהתאם למצב ולסיכונים הכרוכים בו. הם עשויים לחבוש קסדה כדי להגן על הראש מפני פצצות לבה – מונח טכני לגושי סלע מותך המתעופפים באוויר. במקרים רבים הם חובשים מסכות גז כדי לסנן אדים מסוכנים של גופרית דו- חמצנית, הבוקעים מתוך פתחים בקרקע, ונושאים עימם מוניטורים כדי למדוד את רמות הגזים הנפלטים.
עבור צילומים אוויריים המתבצעים בעזרת מסוקים – הן צילומים תרמיים והן דימויים חזותיים של זרמי הלבה – יש צורך במערכת שונה לחלוטין של כללי בטיחות, אומרת גורדון. אפילו בגובה רב מעל פני הקרקע לובשים החוקרים חליפות טיסה חסינות אש, וחובשים גם כפפות וקסדות. אבל תמונות ונתונים שנאספו מרחוק מספקים תוצאות מוגבלות בלבד. אם תמונה שווה אלף מילים, סלעים יכולים להיות שווים אלף תמונות. כדי לקבל מושג טוב יותר על התנאים במעמקי כדור הארץ שקדמו להתפרצות הזו, לוקחים החוקרים דגימות, אוספים חלקי בזלת קשים שנחתו על העשב ועל הכבישים ואפילו טובלים את הקצה המחודד של פטישון סלעים אל תוך זרם לבה שעדיין נמצא במצב נוזלי.
ניתן לצפות בתהליך ממקור ראשון, בסרטונים שצולמו במהלך התפרצות הר געש בשנת 2015, ביוטיוב (חפשו collecting lava samples).
באתר ההתפרצות הנוכחית, עסוקים החוקרים בהתקנת סיסמוגרפים כדי למדוד את תזוזות הקרקע באזור, מתוך כוונה לנסות ולהבין כיצד נעה המאגמה מתחת לפני השטח. אלו מתחברים לרשת שלמה של סיסמוגרפים נוספים, הפרושים ברחבי האזור ונמצאים כעת במעקב מתמיד. מדי-שיפוע הממוקמים גבוה במעלה הר קילוואה מודדים כיצד המאגמה שם מקטינה או “מנפחת” את שיפוע המדרונות, בעוד מצלמות אינטרנט עוקבות אחר פני השטח של אגם הלבה בפסגה, שמתרוקן לפתע, תוך שהוא מזין בלבה את ההתפרצויות מהבקעים שנוצרו בליילני. ההתפרצות הספציפית הזו לא מראה סימני סיום, וגם לכשתסתיים, חוקרי הרי הגעש ימשיכו לערוך מעקב קבוע ומתמשך. החוקרים מציצים לתוך בקעים כדי לראות שמא יוכלו לאתר סימנים של חום לפני שהוא מגיע אל פני הקרקע. הם גם עוקבים בדריכות אחר כל שינוי, אפילו שינויים קטנים כמו הופעת כמה סדקים חדשים במדרכה…
