ניתוח תכולת הקיבה של כרישי נמר חושף שגם הדרור והנקר הם חלק מהתפריט >>
אם היה לכם זמן להתחבר לאינטרנט לכמה שניות בחודשים האחרונים – או שיש לכם ילדים – יכול להיות שנחשפתם כבר לשיר בייבי שארק, דו דו דו דו דו דו של PinkFong. מכירים? נכון שעכשיו הוא תקוע לכם בראש? אין בעד מה. בשביל זה אנחנו כאן.
אבל מרקוּס דַריימוֹן (Marcus Drymon) לא מכיר את השיר הזה, כי הוא יותר מדי עסוק בלחקור את הכרישים עצמם, מתוקף תפקידו בתור חוקר אקולוגי של אזורי הדיג והימים באוניברסיטת מיסיסיפי סטייט. הוא מבלה את רוב הזמן בהפלגה במפרץ מקסיקו, שם הוא תר במים אחר תינוקות של כרישים ממינים שונים, מעלה אותם לסיפון, סוקר בדקדקנות את תכולת הקיבה שלהם, ושולח את הקיא שלהם לניתוח גנטי של רצף הדנ"א בשיקגו – אתם יודעים, סתם עוד יום בעבודה.
והעבודה הזו היא שהובילה לפרסומו של המחקר האחרון שלו, שהופיע לאחרונה בכתב העת Ecology. באמצעות ניתוח הקיא של תינוקות כריש נמר, בעזרתם האדיבה של אקולוג ציפורים ממכון המחקר להיסטוריה של הטבע באילינוי ושל מומחה לאקולוגיה מולקולרית ממוזיאון פילד, הוא גילה שהכרישונים הקטנים הללו לא ניזונים רק מדגים וסרטנים. הם גם אוכלים ציפורים. ולא מדובר רק בשחפים או מינים אחרים של עופות ימיים. הם אוכלים באופן קבוע גם ציפורים שנמצאות בחצר האחורית שלנו, כמו הדרור, היונה והנקר. החשד החל לקנן במוחו של דריימון (אם תסלחו על משחק המילים) בזמן סקר שגרתי שביצע כחלק מהעבודה שלו. הוא ועמיתיו משתמשים לעיתים קרובות בחוט דיג עבה שאורכו בערך קילומטר וחצי כדי לדגום את מימיו של מפרץ מקסיקו ולגלות מה חי שם מתחת לפני המים – בדיקה שהם מבצעים כמעט 100 פעמים בשנה. יום אחד בשנת 2010, עמד דריימון על סיפון הסירה שלו ונאבק להעלות לסיפון תינוק של כריש נמר, מאורע שלא היה יוצא דופן במיוחד. אך הפעם, לתדהמתו, הכריש פתח את פיו והקיא נוצות.
"זה היה מטורף," הוא אומר, "ממש לא צפוי."
דריימון רצה לקבל עוד מידע. הוא לקח את הנוצות חזרה למעבדה שלו, ייבש אותן בעדינות, ואז הראה אותן למספר עמיתים למקצוע במחלקה לאורניתולוגיה (תחום בזואולוגיה העוסק בחקר עופות), אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח לזהות אותן בוודאות (אפשר להבין את זה, בהתחשב בכך שהן היו חצי-מעוכלות).
"בסוף החלטתי לפנות לחבר טוב שלי, שהוא מומחה לאקולוגיה מולקולרית במוזיאון פילד," מספר דריימון על חברו, שהוא גם אחד השותפים למחקר, קווין פלדהיים (Kevin Feldheim). "התקשרתי אליו ואמרתי, 'היי קווין, קרה לי הרגע משהו מטורף! אתה יכול להשתמש בטכניקות המולקולריות שלך ולגלות איזה סוג של ציפור זה?' וזה בדיוק מה שהוא עשה, כמובן."
פלדהיים השתמש בטכניקה שנקראת "ברקוד די-אן-איי" כדי לגלות איזה סוג של ציפור נאכלה על ידי הכריש. לאחר שבודד את החומר הגנטי מהדגימה שדריימון שלח לו, פלדהיים התחיל לחפש מקטעים ידועים- היטב בתוך רצף הדי-אן-איי, שכל אחד מהם שייך למין מסוים של בעל חיים. חשוב לציין שהטכניקה הזו אינה מושלמת. מכיוון היא דורשת רמה מאוד גבוהה של דיוק, כל טעות של המדען המבצע את הבדיקה, או וריאציה ולו הקלה ביותר ברצף הדי-אן-איי של בעל החיים הנבדק עלולות לגרום לקריאה לא נכונה. בגדול – זה כמו שהקופאית בסופר סורקת את הברקוד על שקית המלפפונים שקניתם, אבל הדיו נמרח קצת והמחשב סבור בטעות שמדובר בבטטה.
פּוֹל הבּרט (Paul Hebert), ביולוג מולקולרי מאוניברסיטת גואלף, קנדה, שהיה לו תפקיד חשוב בפיתוח טכניקת הזיהוי על פי ברקוד די- אן-איי (אך לא השתתף בעצמו במחקר הנוכחי), אומר ש"אין שום סיבה לפקפק בממצאים". הגנום של מיני הציפורים שקיימות בצפון אמריקה נסרק ורוצף פעמים רבות, ומקטעי הדי-אן-איי הללו נמצאים בספריות גנטיות לצרכי זיהוי והם מוגדרים היטב, ולכן אין כל קושי לזהות מינים שונים "כמעט בכל המקרים, כולל את אותן הציפורים שנמצאו בבטן של הכריש."
במקרה של הנוצות שהכריש הקיא, פלדהיים הראה שהן שייכות לציפור ששמה חקיין חום (Brown thrasher, Toxostoma rufum). דריימון היה מופתע מאוד – הוא היה בטוח שמדובר בשחף או שקנאי, לא בציפור שנמצאת בחצרות הבתים בארצות הברית מניו-ג'רזי ועד לאוקלהומה. מאותו יום, הוא הציב לעצמו משימה נוספת בכל הפלגה: לנתח את תכולת הקיבה של כרישי נמר בכל הזדמנות שתהיה לו – וזה בדיוק מה שהוא ועמיתיו למקצוע עשו במשך תשע השנים הבאות. לפעמים עלה בידם לבדוק את תכולת הקיבה של כריש מת; במקרים אחרים הם בדקו את תכולת הקיבה של כרישים חיים באמצעות "תרגיל הכריש ההפוך" עם צינור שמוחדר לתוך הוושט (החוקרים מבטיחים לנו שלא נגרמה פגיעה לאף אחד מהכרישים החיים במהלך הבדיקה, ושכולם הוחזרו למים לאחר שהוצמד להם תג זיהוי).
בסך הכל, הם בדקו מעט יותר מ-100 כרישים, ובאופן מדהים הקיבה שלהם הכילה שרידים של מין כלשהו של ציפור ב-40 אחוז מהמקרים. "פתאום זו כבר לא הייתה סתם תופעה מסקרנת שגילינו," מספר דריימון, "גילינו שזה משהו שהם עושים לעיתים קרובות יחסית."
הצוות נעזר שוב בשירותיו של פלדהיים, וגילה שרידים של 11 מינים שונים של ציפורים בבטנם של הכרישים, הכוללים דרור, נקר צהוב-גחון, גדרון, ויונה לבנת-כנף. באופן מוזר, פלדהיים לא הצליח למצוא די-אן-איי של עופות ימיים. משום כך, דריימון פנה לעמית אחר למקצוע, אקולוג הציפורים אוֹריאל פוְּרנְייֶה,שגם הוא עובד במכון המחקר להיסטוריה של הטבע באילינוי, כדי לנסות להבין למה כרישי נמר אוכלים כל כך הרבה מינים של ציפורים מהיבשה.
הם הגיעו מיד למסקנה שכל המינים האלו הם של ציפורים נודדות שעפות מעל מפרץ מקסיקו פעמיים בשנה. באביב, ציפורים רבות נודדות צפונה מהאיים הקאריביים, ממרכז אמריקה ומדרום אמריקה כדי לקנן בצפון אמריקה כשהאקלים חם בקיץ. כשמגיע הסתיו, הן עפות בחזרה דרומה, ולעיתים קרובות מתלווים אליהן צאצאים שבקעו לא מזמן מהביצה. כדי להצליב את המידע של הזמן בו הציפורים עפות מעל המפרץ עם הזמן בו נמצאו שרידי הציפורים בבטנם של הכרישים, צוות החוקרים השתמש ב-eBird, מאגר מידע שהוקם על ידי אזרחים רגילים שמתעניינים במדע, שבו המשתמשים מתעדים את סוגי הציפורים שהם נתקלים בהם יום ביומו. ואכן, כמות הציפורים הגדולה ביותר שנאכלה על ידי כרישים היתה בתחילת ספטמבר, מיד בתחילתה של עונת הנדידה דרומה בסתיו.
אז איך הציפורים הנודדות בשמיים מגיעות לפיו של הכריש שנמצא במים? ייתכן שהתשובה טמונה במחקרים קודמים: כאשר מופיעות תבניות יוצאות דופן של מזג אוויר, כגון חזית קרה בלתי צפויה, מספר גבוה של ציפורי שיר מתות ונופלות למימיו של האוקיינוס, ושם הן הופכות לחטיף קל עבור הכרישים.
החתיכה האחרונה בפאזל: רבים מכרישי הנמר זוללי הציפורים שהופיעו במחקר של דריימון היו צעירים מאוד, כאשר רובם נולדו פחות משנה קודם לכן. כרישי נמר בוגרים יכולים להגיע עד גיל 15 ומעלה, למשקל של עד חצי טון, ולאורך של 4.5 מטר. אבל הכרישים במחקר היו למעשה תינוקות, ואורכם היה כמה עשרות סנטימטרים בלבד. דריימון מאמין שנקבת כריש הנמר, כאשר היא נמצאת בהריון, בוחרת להשריץ את הוולדות באזורים קרובים לחוף, שיכולים לשמש כחממת גידול. עם כמות גבוהה של ציפורים מתות במים שניתן לנגוס בהן בשעת הרעב, הכרישים הצעירים יכולים להקנות לעצמם מיומנויות חשובות לחייהם הבוגרים, מכיוון שכריש הנמר הוא אוכל נבלות ידוע לשמצה שטורף כמעט כל דבר.
"זה ממש זרק אותנו למקום חדש כשגילינו את זה," הוא אומר. אף על פי כן, יש צורך במידע נוסף ובהמשך מחקר כדי לאשר באופן סופי את התאוריה הזו.
בינתיים, דריימון ימשיך לחקור את בתי-הגידול המיוחדים הללו ואת הכרישים הצעירים שנמצאים בהם. קיימות בעולם כיום אוכלוסיות גדולות של כרישים שנמצאים בסכנת הכחדה, אך שמירה על אזורים מסוימים של האוקיינוס, במיוחד אלו שמשמשים כאזורי המחיה של נקבות בהריון ותינוקות שנולדו זה עתה, תוכל לשנות זאת.
צילומים: Wikimedia Commons / Marcus Drymon
