חוקי פיקוח חמורים יותר על נשק קשורים לירידה במקרי רצח באמצעות נשק חם >>
רובים ואקדחים הורגים בני אדם! מחקרים מראים שגישה קלה יותר לנשק חם מובילה למקרי מוות רבים יותר.
כחלק מהחדשות המובנות מאליהן השבוע, מסתבר שחוקים שמתירים לאנשים להרוג אנשים אחרים באמצעות נשק הובילו לכך, שיותר אנשים הרגו אנשים אחרים באמצעות נשק. לפי שני מאמרי מחקר חדשים, חוקים חמורים יותר לפיקוח על נשק חם קשורים למקרי רצח מעטים יותר באמצעות נשק חם, והיישום של חוק ההגנה העצמית הידוע בתור חוק "ביתי הוא מבצרי" במדינת פלורידה היה קשור לגידול במקרי מוות כתוצאה משימוש בנשק חם.
ממצאים אלה, שפורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Internal Medicine, אולי נשמעים מובנים מאליהם. אך מאז שהקונגרס האמריקני עצר למעשה כל מימון לחקר אלימות באמצעות שימוש בנשק חם במהלך 20 השנים האחרונות, מחקרים בקנה מידה גדול מסוג זה היו ספורים ונדירים. כפי שדווח בכתב העת האמריקני The Atlantic, "באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הכריז הקונגרס, שהמימון שמקבלים המכונים לבקרת ולמניעת מחלות (ה-CDC) לא יוכל לשמש כדי לתמוך בפיקוח על נשק, ובכך חסם למעשה כל מימון ממשלתי לחקר אלימות באמצעות נשק." למרות מחקרים שהראו כי אלימות באמצעות נשק מהווה איום על הבריאות והבטיחות של אנשים, ה-CDC, סוכנות שירותי בריאות הציבור הנמצאת במימון פדרלי, עם תקציב שנתי של שבעה מיליארד דולר, עדיין נמנעת מלספק תמיכה לחקר השימוש בנשק. ייתכן שממצאים אלה יחזקו את התמיכה במימון פדרלי.
מאמר אחד שפורסם ממש לאחרונה, שמחברתו הראשית היא לוֹאיס ק. לי מבית הספר לרפואה של הארווארד, בדק חמישה סוגים של חוקי פיקוח על נשק: "אלה אשר: (1) מרסנים סחר בנשק, (2) מחמירים בדיקות רקע, (3) משפרים את הבטיחות של ילדים, (4) אוסרים על שימוש בנשק תקיפה בסגנון צבאי וכן (5) מגבילים החזקת נשק במקומות ציבוריים ומגבילים נשיאת נשק." החוקרים מצאו עדויות חזקות לכך, שחוקי החמרת בדיקות הרקע ורישיונות רכישה סייעו לצמצם את שיעורי הרצח באמצעות נשק חם. מה שמעניין הוא שהחוקרים לא מצאו עדויות חזקות לכך, שחוקים המתמקדים בסחר נשק, בטיחות ילדים ושימוש בנשק תקיפה צבאי הפחיתו את מקרי הרצח כתוצאה משימוש בנשק חם. העדויות בנוגע להשפעת החוקים הקשורים להחזקת נשק במקומות ציבוריים לא היו חותכות לכאן או לכאן. אך בסך הכול, נמצא כי "מדיניות חזקה יותר לגבי שימוש בנשק חם קשורה לשיעורים מופחתים של רצח באמצעות נשק, גם לאחר ביצוע התאמות בשל גורמים דמוגרפיים וחברתיים."
מאמר נוסף שפורסם לאחרונה, גם הוא ב-JAMA Internal Medicine, עקב אחר ההשפעות של חוק ההגנה העצמית בפלורידה (חוק "ביתי הוא מבצרי") מאז יישומו בשנת 2005. חוק זה מאפשר לאדם להשתמש בכוח קטלני במקום לסגת ממה שהוא מאמין שהיא היתקלות מסכנת חיים. כדי לערוך את המחקר בדקו דיוויד ק. האמפריז מאוניברסיטת אוקספורד ועמיתיו נתוני מוות מירי בנשק בשנים שעד 2005 ובשנים שלאחר מכן, ולאחר מכן השוו אותם לנתונים של מדינות אחרות באותן שנים. הם גילו שמקרי רצח כתוצאה מירי בנשק גדלו בשנים שאחרי 2005, בעוד שבשנים שלפני 2005 הם נשארו יציבים יחסית. במדינות ששימשו לצורך ההשוואה (ניו יורק, ניו ג'רזי, אוֹ ַהיו ווירג'יניה), שאין אצלן חוקי הגנה עצמית, לא היה גידול דומה, מה שחיזק את העדות לכך שזו נטייה במדינת פלורידה שקשורה לחוקי ההגנה העצמית, ולא חלק ממגמה לאומית.
שרי טאווֶרס מאוניברסיטת אריזונה, המשתמשת בנתונים כדי לחקור תופעות חברתיות, מציינת שהחוקרים במחקר שני זה לקחו בחשבון את כל מקרי הרצח, ולא הבדילו בין מקרי רצח לא מוצדקים (שהם כמובן פשעים) לבין מקרי רצח מוצדקים (שאינם נחשבים לפשעים בכפוף לחוק ההגנה העצמית). היא הצביעה על כך, שלפי הסטטיסטיקה של האפ-בי-איי, היו 238 מקרי רצח מוצדקים בכל רחבי ארה"ב בשנת 2006, אך היו יותר מ-1,100 מקרי רצח בסך הכול בפלורידה באותה שנה. "לכן ברור שמקרי רצח מוצדקים בעצם אינם מהווים חלק גדול מהמספר הכולל של מקרי הרצח." אך טאוורס מסכימה עם הממצא, שלחוק ההגנה העצמית היתה השפעה משמעותית על מקרי הרצח בשנים שלאחר יישומו, והוסיפה שנראה כי לחוק היתה השפעה מועטה בלבד על פשעים הקשורים לרכוש ועל מקרי שוד, בדיוק סוג הפשעים שהחוק נועד למנוע.
"דרוש מחקר נוסף כדי לגלות את המגמות במקרי רצח מוצדקים, לפני ואחרי [חוק ההגנה העצמית] בפלורידה, כדי לראות אם לחוק היתה השפעה על פשעים מסוג זה", אמרה לכתב פופיולר סיינס.
דיון מושכל בסוגיות של בריאות הציבור דורש נתונים מאוששים, ומחקר זה הוא רק צעד קטן אחד לקראת ביסוס שיח לאומי. ויכוחים בנוגע לתיקון השני לחוקת ארצות הברית (הזכות לשאת נשק) הגיעו לשיא קדחתני השנה בארה"ב, ולמרות שמחקר זה אינו ממליץ על הפרת זכויות האזרח, הוא כן מספק נקודת מבט אחרת בדיון המתמשך. ולא משנה מהן נטיותינו הפוליטיות, הבה נקווה שנוכל בכל זאת למצוא בסיס משותף בעדויות המבוססות על עובדות. טאוורס, למשל, אינה אופטימית שמחקר זה יעזור להניע מדיניות. "אני מטילה ספק בכך שתוצאות המחקר ישנו את דעת הקהל של כל אחד מהצדדים לגבי אמצעי הפיקוח על נשק," אמרה. "נראה שמחקר זה לא ישכנע את אלה שהם בעד החוקים [חוקי ההגנה העצמית] לגבי השפעתם על בריאות הציבור."
