מרבית בני הנוער מטופלים עדיין על ידי רופאי ילדים – אבל הם ראויים לרופאים מיוחדים משלהם. מומחית ברפואת מתבגרים מסבירה מה המשמעות של "להבין את בני הנוער" >>
נכון להיום, בני נוער מהווים 13 אחוזים מכלל האוכלוסייה בארה"ב. הדור הזה מגוון הרבה יותר מהדורות שקדמו לו, והוא גם הרבה יותר אורבני (עירוני). כמו תמיד, בני הנוער דורשים שינוי חברתי. על פי כל הסימנים, נראה שהילדים בסדר גמור. אבל עם הרופאים הנכונים, אולי מצבם יכול היה להיות אפילו טוב יותר?
אנג׳לה דיאז עובדת למעלה מ-25 שנים כרופאה במרכז לבריאות בני נוער בבית החולים מאונט סיני (Mount Sinai Adolescent Health Center) שבעיר ניו יורק, והיא טוענת שטיפול בבני נוער איננו סתם טיפול בפעוטות מגודלים. בשונה מילדים, הם מתמודדים עם ההשפעות הגופניות והרגשיות של גיל ההתבגרות. הם ישנים בצורה שונה ועד שעה מאוחרת. חלקם מתנסים בסמים ואלכוהול או מגלים לראשונה את עולם יחסי המין. והרבה בעיות נפשיות מתחילות להופיע בגיל ההתבגרות.
אולם, אומרת דיאז, קריאת כתבי העת העדכניים ביותר העוסקים בטכנולוגיה שבה משתמשים בני נוער והתעדכנות לגבי מגמות בתחום זיהומים המועברים ביחסי מין (שאת שניהם היא עושה) אינם החלק החשוב ביותר של עבודתה. הדבר החשוב ביותר שהיא עושה זה להקשיב. "לעתים קרובות אנשים אינם מתייחסים [לבני הנוער] בכבוד והערכה," היא אומרת. כתוצאה מכך, מתבגרים מרגישים "שאנשים אינם מתייחסים אליהם בצורה כנה ואמיתית או שאינם מחבבים אותם." ואם הם מרגישים שלא מכבדים אותם, אז הם פשוט לא אומרים את האמת – או שהם אינם ממלאים את ההוראות שקיבלו. "אם לא תגרום לנער או נערה להרגיש בנוח, הם יבואו אליך ויגידו 'כן, יש לי כאב ראש', כשבעצם הם מאוד מאוד מודאגים לגבי זהותם המינית," אומרת דיאז. לדברי דיאז, אם מצליחים לרכוש את אמונם, בני נוער הם המטופלים הכי "כנים, אמיתיים וצייתנים" בעולם.
גיל ההתבגרות – ועימו כל תחום הרפואה והבריאות של מתבגרים – הוא קונספט חדש יחסית. בעבר, התייחסו תרבויות רבות למעבר מילדות לבגרות ברוב הוד והדר. אולם עד לא מזמן, אנשים צעירים נחשבו כמבוגרים קטנים ותו לא. התפיסה הזו החלה להשתנות לקראת תחילת המאה ה-20. בשנות ה-90 של המאה ה-18, הפסיכולוג ג. סטנלי האל (שהיו לו הרבה מאוד רעיונות בעייתיים לגבי העולם) הטביע את המונח "סערה ועקה" (storm and stress), שעדיין נמצא בשימוש, כדי לתאר את התקופה המיוחדת הזו של התפתחות גופנית, קוגניטיבית וחברתית. בעשור השני של המאה העשרים, החליטו פעילים חברתיים לשים קץ להעסקת ילדים ודרשו להכיר ברעיון קיומה של "ילדות" ובהבנה שזהו פרק זמן מיוחד, שבאופן אידאלי צריך להיות חופשי ממרבית העול המוטל על אדם בוגר.
בעוד שרעיון גיל ההתבגרות התקבל די מהר מבחינה תרבותית, הרעיון שרופאים צריכים לטפל באנשים צעירים בשלב זה של חייהם באופן שונה התפתח קצת יותר לאט.
כתב העת פופיולר סיינס הטביע את המונח "מתבגר" (teenager) בשנת 1941, אך רק בשנת 1968 הוקמה האגודה לבריאות וטיפול רפואי של בני נוער (Society of Adolescent Health and Medicine), הארגון המקצועי הבולט ביותר של ספקי שרותי בריאות לבני נוער, שהוקם במטרה לשפר את "הבריאות הגופנית והפסיכולוגית של מתבגרים ואת רווחתם, באמצעות תמיכה, טיפול רפואי, יוזמות בתחום הבריאות, מתן שירותי בריאות, התפתחות מקצועית ומחקר."
לדברי דיאז, גם היום מרבית בני הנוער מטופלים על ידי רופאי ילדים. "אני חושבת שאם לרופא הילדים יש מערכת יחסים טובה עם המתבגר, זה מצוין," היא אומרת. "ישנם 42 מיליון בני נוער אבל אין מספיק מומחים ברפואת מתבגרים." אולם, סקרים שנערכו בקרב רופאים מצביעים על כך שישנם רופאי ילדים שאינם מרגישים בנוח לטפל בחולים מבוגרים יותר. (גם ההפך נכון. בני נוער רבים מרגישים שהם גדולים מדי בשביל ללכת לרופא הילדים שטיפל בהם כשהיו קטנים.)
אמנם רופאים מכל תחומי ההתמחות יכולים ליצור מערכת יחסים טובה עם מתבגרים, אך דיאז חוששת שחלק מהילדים אינם נשאלים את השאלות הקשות באמת – מכיוון שרופאי הילדים שלהם אינם באמת רוצים לשמוע את התשובות. "לפעמים אומרים [הרופאים] שהם מרגישים שאין להם את הכישורים המתאימים בתחומים כמו שימוש בסמים או בריאות הנפש או קיום יחסי מין. מהבחינה הזו, אם חסרים לך הכישורים המתאימים, סביר להניח שלא תשאל שאלות על הנושאים הללו מכיוון שלא תדע מה לעשות עם התשובה," אומרת דיאז. "הכשרתם של רופאים העוסקים בבריאות מתבגרים מגדילה את הסבירות שהם ירגישו נוח יותר לעסוק בנושאים הללו."
במרפאת מאונט סיני שבה עובדת דיאז, היא והקולגות שלה אינם רק מומחים בניהול שיחות ספציפיות לבני נוער. הם הקימו גם מתקן רפואי שלם המותאם לבני נוער. "מבחינה התפתחותית, כשבני נוער זקוקים לעזרה הם רוצים לקבל אותה כמה שיותר מהר," אומרת דיאז. לכן מאונט סיני פועל במתכונת של קבלה ללא קביעת תור, כך ש-11,000 בני הנוער המטופלים שם בכל שנה יכולים להגיע בכל עת שבה הם זקוקים לטיפול. השירותים ניתנים ללא תשלום, ולדברי דיאז, ההקפדה על פרטיות גדולה אף יותר מאשר במרפאה רגילה.
"אנשים העובדים עם בני נוער נוהגים לומר שכל כך קשה להגיע אליהם, שהם לא משתפים פעולה," היא אומרת. "אבל הדבר הקשה באמת הוא הדרך שבה מתוכננים השירותים הללו. מערכת הבריאות בארה"ב מתוכננת על ידי מבוגרים, למען מבוגרים. כאן אנחנו שואלים אותם מהם המחסומים הנפוצים שימנעו מהם לגשת לרופא? לעתים קרובות הבעיה היא פרטיות." במאונט סיני "אוהבים הורים", אומרת דיאז, והיא חושבת שהטיפול מצליח הרבה יותר כאשר ההורים מעורבים בתהליך. הרופאים דואגים לכך שהמבוגרים לא ירגישו שהם "האנשים הרעים" ובמקביל שואפים לגרום לבני הנוער להרגיש בנוח. המרפאה היא פרטית, בחינם ונגישה למטופלים שאינם מאמינים שקיימת אפשרות כזו.
לפעמים מצליחים דיאז והקולגות שלה גם לעזור ולשנות את הדינמיקה המשפחתית. לדוגמה, אם נער או נערה אומרים שההורים שלהם ישנאו אותם או יפגעו בהם אם הם ייצאו מהארון, דיאז תעודד אותם להביא את בני משפחתם לשיחה על הנושא. היא תפעל כדי לעזור להורים להבין מה מתרחש ולמה באמת זקוק המטופל שלה, והיא תוודא שהילדים ידעו מראש שהיא לא תשלח אותם הביתה במקרה שיתפתח מצב מסוכן.
"אנחנו רוצים ליצור מקום שאליו הם יכולים לבוא לפני שהעניינים יוצאים משליטה," היא אומרת. ובמרפאת מאונט סיני גילו שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לשלם עבור תרופות, לכסות הוצאות נסיעה ולאפשר לבני הנוער להגיע אליהם ישירות. דיאז מאמינה שעם הטיפול הנכון, מתבגרים הם המטופלים הטובים ביותר שרופא יכול לבקש לעצמו. "[הם] פתוחים ומוכנים לנסות," היא אומרת. "אין להם את אותה שכבה על גבי שכבה על גבי שכבה של הגנות שיש למבוגרים. הם יותר גולמיים וחשופים."
בארה"ב, מי שמחפש מומחה לרופאת מתבגרים עבור עצמו או עבור נער או נערה שהם מכירים, יכול לפנות לכתב העת האמריקאי News & World Report, שמפעיל מסד נתונים מסודר לפי מדינות, שם אפשר לערוך חיפוש. [הערת העורך: בישראל, קיימות מסגרות הדרכה ברפואת מתבגרים במספר בתי חולים. יתר על כן, יותר מ-20 מרפאות ייעוץ לנוער הוקמו על ידי קופות החולים ועל ידי עיריות שונות]. האחיות בבתי הספר התיכוניים יכולות להיות מקור טוב גם כן, מכיוון שיש להן ניסיון רב בשיחות עם מתבגרים.
בסופו של דבר, סביר להניח שילדים רבים יעברו את שנות הנעורים שלהם ללא עזרה של רופא המתמחה ברפואת מתבגרים. אבל לטובת אלה שכן זקוקים לתמיכה, קיימים רופאים כמו דיאז. "כולנו היינו בני נוער פעם. כולנו התבגרנו. טוב, רובינו התבגרנו," היא אומרת וצוחקת. "אנחנו רק צריכים לעזור להם לצלוח את התקופה הזו."
