חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין פרסמו לאחרונה מחקר לפיו נוכחות רובוט בחברת ילדים מסייעת לדרבן אותם לקרוא – וגם להפיק הרבה יותר מהקריאה >>
"אתה מוכן להתחיל לקרוא?", הרובוטית הקטנה שואלת את הילד. השם של הרובוטית הוא מיני, והיא מיועדת להפוך קריאה בבית לבד לפעילות קבוצתית. חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין בעיר מדיסון פרסמו לאחרונה מחקר קטן לפיו נוכחותה של "מיני" בחברת הילדים מסייעת לדרבן אותם לקרוא – וגם להפיק הרבה יותר מהקריאה.
בסופו של ניסוי בן שבועיים, חלק מהמשתתפים – 10 בנים ו-14 בנות בגילאי 10-14 – הרגישו שמיני מביעה רגשות ומחשבות בנושא הספרים שהם קראו. המאמר מציין ילד אחד שאמר כי אפשר "לדבר איתה על הספר" ואחד אחר שאמר,"היא גרמה לי לרצות לקרוא עוד בגלל התחושה שאתה צריך לשמח אותה". בהינתן שיעור האוריינות הנמוך בקרב מבוגרים וילדים בארצות הברית, כל דבר-מה המסוגל להגדיל את מעורבותם של ילדים בקריאה הוא מועיל. עובדה זו תקפה במיוחד בבית, כיוון שלהורים לא תמיד יש את הזמן או הכישורים לעזור לילד שלהם ללמוד לקרוא בצורה יעילה. כמו דברים רבים הנוגעים לרובוטיקה חברתית, הצהרות כמו אלו נראות כמו נוגעות בקצהו של 'עמק המוזרות'. אחרי הכל, למיני אין למעשה רגשות או מחשבות – רק תגובות מתוכנתות מראש. עם זאת, ייתכן כי לממצאי המחקר השלכות רחבות יותר לתחום המתפתח הזה, בהצבעה על המקום שבו רובוט יכול למעשה להיות מועיל – פעילויות ספציפיות. רובוט חברתי לא חייב להיות חכם בכל דבר בכדי להיות מועיל. כפי שכל אחד שאי פעם התווכח עם סירי יכול להעיד, "חכם" זו שאיפה גבוהה. הרובוט צריך בסך הכל להיות טוב בביצוע פעולה אחת: במקרה שלנו, קריאה. המחברים, הפסיכולוג החינוכי ג'וזף מייקליס (Joseph Michaelis) ומדען המחשבים בילגה מוטלו (Bilge Mutlu) טוענים שהמפתח להצלחתה של מיני אפילו עם קוראים חסרי התלהבות, טמון ביכולתה להצטרף לפעילות ולספק מרכיב חברתי דומה ללמידה עם חבר – או אפילו מורה פרטי.
בשונה מעוזר וירטואלי כמו אלקסה (Alexa) או גוגל הוֹם (Google Home), מיני נוצרה כדי לספק אינטראקציה חברתית בעלת משמעות לתלמידי חטיבות הביניים. הנוכחות שלה הגבירה למעשה את ההתעניינות שלהם בחומרי הקריאה, כאשר העיצוב המתמקד בביצוע של פעילות אחת בלבד, מאפשר אפילו לרובוט הפשוט לסייע לקוראים צעירים להתרכז. "רצינו לשכפל את מה שמורה או מישהו המתעניין בקריאה כמטרה חינוכית היה עושה בפועל", אומר מייקליס. מיני יכולה לקרוא ולדון בחומר הנקרא עם משפטים מוגדרים. היא יכולה גם להמליץ על הספרים שקורא עשוי להתעניין בהם, בעזרת אלגוריתם פשוט.
מיני נבנתה לתקשר עם ילדים בנושא התוכן הספציפי שאותו הם קראו, כאשר היא מגלה עוד ועוד פרטים מסיפור הרקע ומאישיותה בתגובה לתוכן הספרים. "עשינו מאמצים נרחבים לנסות ליצור חוויה עם תחושה אמיתית, הוא אומר. לדוגמא: כאשר ילדים קוראים את הספר הבובה שקמה לתחייה (The Night of the Living Dummy), ספר הכולל תאומים, בתגובה לפסקה הנכונה מיני אומרת, "זה ממש מגניב. גם לי יש אחות תאומה. היא נראית ממש כמוני, רק שלה יש עיניים ירוקות."
מיני גבוהה מעט מכדורסל (כ-30 ס"מ), עם פנים אנושיות שלעיתים משנות את מבען ועיניים הממצמצות ונעות כדי להביע רגשות כמו למשל התחשבות. מתחת לסנטר שלה יש מצלמה קטנה שמאפשרת לה "לראות" את הדפים של ספרים שתויגו במיוחד וכרטיסי מענה שהקוראים מחזיקים מולה כדי לתקשר עם הרובוטית. בפלג גופה העליון קיים מיקרופון המאפשר לה לשמוע ספר שנקרא בקול ורמקול המאפשר לה להגיב בחזרה בקול רם.
היא שהתה עם משפחות למשך שבועיים. בזמן זה היא קראה יחד עם תלמידי חטיבות ביניים מתוך מגוון של 25 ספרים, כולל ספרים אהובים על הילדים כמו רמונה קווימבי, גיל 8 (8 Ramona Quimby, Age) וחלק מסדרת צמרמורת. עם הזמן, מייקליס אומר, מיני הפכה לחלק מהמשפחה ברמה שהם לא ציפו.
עד תום הניסוי בן השבועיים, הוא אומר, "הם התרגשו לעבוד עם הרובוטית וייחסו לה תכונות רגשיות ואישיות."לפחות אחד מבני המשפחה הלביש את הרובוטית (כמו מיניון מהסרט "המיניונים"), והקריאה עם מיני הפכה להיות פעילות קבוצתית בחלק מהמשפחות. "אלו דברים שאי אפשר לקבל בתנאי מעבדה", אומר מייקליס. "זה היה נחמד מאוד לראות איך זה עובד בבית עם הילדים".
עבור אנשים המודאגים מיותר מדי אינטראקציה לא-אנושית בחיי ילדיהם עם גוגל הום או עם טאבלטים, הרעיון של חבר לקריאה יכול להיות קצת מרתיע, אבל בשונה מאלקסה, מיני יכולה לבצע רק מטלה אחת, וגם זה רק באמצעות כרטיסיות ובספרים ספציפיים. גם אם היא תרחיב את פעילותה לכדי אינטראקציה ישירה עם הקוראים, היא אף פעם לא תיצור תחושה של "נוכחות מתמדת" כמו זו של עוזר דיגיטלי בבית חכם. ואולי זו בעצם דרך טובה יותר לחשוב על בינה מלאכותית: ככלי שנוכחותו בחיי אנשים – ובמיוחד ילדים –מוגבלת לפעולות מאד מסוימות.
בהיקף של 24 קוראים בלבד, המחקר לא היה גדול מספיק כדי להסיק מסקנות כלליות בנוגע למה שיעבוד עבור כולם, אך מוטלו אומר שזה כן מצביע על אזור התפתחות שלרובוטים חברתיים: אינטראקציות מבוססות-פעילות. "מה שגילינו הוא שההתנהגות הרגשית של הרובוט ותוכן הפעילות,הקריאה עצמה, יצרו קשר של ממש", הוא אומר.
