במציאות הפרש הגבהים בין המכשף להוביט הוא 13 ס"מ בלבד. בסרט, פרודו נראה זעיר ביחס לגנדאלף.. כיצד יצרו את אחיזת העיניים? >>
הוביטים בגודל של בובה, תיירים מחזיקים בין האצבעות מגדל אייפל בגודל של גרגר מלח ואנשים עומדים על המים בחוף הים – כולם אפשריים תודות לטכניקה בשם פרספקטיבה מוטעית (forced perspective), טכניקה שבה נעשה שימוש במרחק ובנקודת תצפית כדי להשפיע על תפיסת הגודל במוח שלנו.
קחו למשל את חדר איימס, שמופיע בציור למעלה. החלל הזה, שנראה רגיל לכאורה, מאפשר לאדם לשנות את גודלו באופו ניכר כאשר הוא צועד מצד אחד של החדר לצידו השני.
המפתח נעוץ בצורת החדר. במקום מלבן רגיל עם זוויות של 90 מעלות ורצפה שטוחה, חדר איימס בנוי למעשה כטרפז המוטה בשיפוע. כאשר אדם צועד אחורנית ובמורד השיפוע לאורך הקיר המרוחק, הוא נראה כאילו הוא מתכווץ – בתנאי שמסתכלים דרך חור הצצה שממוקם בנקודה המתאימה. מעצבי החדר מוודאים שהאור מגיע לעיני המתבונן באותה זווית כמו בחדר מלבני רגיל, אומר נדר ְ גלנרסטר (Andrew Glennerster), מדען מוח העוסק בחקר הראייה במחלקה למדעי המוח באוניברסיטת רדינג, באנגליה.
אדם המתבונן במישהו הצועד בתוך החדר, צריך להתמודד עם שתי עובדות סותרות, אומר גלנרסטר. לחדרים רגילים יש זוויות של 90 מעלות, ואנשים אינם יכולים לשנות את גודלם כאשר הם צועדים בתוכם. הדבר המפתיע במיוחד הוא, שמסיבה מסוימת, המוח שלנו בוחר להתעלם מעובדת חוסר היכולת לשנות את גודל גוף האדם ומעדיף לדבוק בעובדה שלחדר צריכות להיות זוויות ישרות. בצורה זו, פעלולי מוח כגון אלה הופכים משכנעים הרבה יותר מכל מעשה כשפים ממוחשב.
צפו כאן בסרטון המתאר ומדגים את הפרספקטיבה המוטעית בהפקת שר הטבעות.
