מהו חירור גולגולת? – בעבר הרחוק, בין התקופה הניאוליתית ועד לרנסנס – השתמשו בשיטת חירור הגולגולת בניסיון לרפא סוגים שונים של מחלות נפש.
ניתוחי מוח של יונקים ממשפחת הפרים הם נדירים ביותר. לכן אם הייתם מבקרים באתר החפירות מהתקופה הנאוליתית בשאן-דוראן בצרפת והייתם מוצאים שם גולגולת פרה בת כ-5,200 שנה עם חור גדול בתוכה, ודאי הייתם מניחים שזו תוצאה של נגיחה מקרית. ייתכן שפרה אחרת נגחה את הפרה הזו בראשה בקרניה. הייתם מצלמים בצייתנות את התצפית שלכם, מטילים את האשמה על פרה רצחנית נשכחת וממשיכים הלאה, בטוחים בניתוח שלכם.
אבל זו תהיה טעות – לפחות במקרה זה.
חוקרים צרפתים בחנו לאחרונה מחדש את גולגולת הקורבן שלכאורה נפצעה, והבינו שהדבר לא קרה עקב תאונה. החור היה חלק ועגול מדי. לא היו סימנים לטראומה. וסימני חיתוך קטנים ליד החור שנפער נראים כמו תוצאה של כלי חד, ולא של קרן ענקית. למעשה, הם דמו לשריטות שהתגלו בגולגולות אדם שעברו חירור גולגולת, שזה בדיוק מה שמדענים אלה חושבים שקרה לפרה עתיקה זו. לאחרונה הם פרסמו את תוצאותיהם בכתב העת ַסיינטיפיק-ריפורטס.
מהו חירור גולגולת, אתם אולי שואלים? אז טוב ששאלתם. בעבר הרחוק – והכוונה היא לכל עת בין התקופה הניאוליתית ועד לרנסנס – אנשים השתמשו בשיטת חירור הגולגולת בניסיון לרפא סוגים שונים של מחלות נפש. ההליך היה פשוט, אם כי מסוכן: קודחים חור בגולגולת של המטופל. זהו אחד הניתוחים הקדומים ביותר שידוע לנו עליהם, וקיימת עדות לכך שלעתים הוא אף הצליח. אדם שסבל ממחלה שהגבירה את הלחץ התוך-מוחי, כמו דימום מוחי, יכול היה באמת להפיק תועלת מהליך זה. מובן שהמנתחים העתיקים גם חשבו שהניתוח יכול לרפא התקפים נפשיים ובעיות פסיכולוגיות, שאף אחד מהם לא ניתן לשכך באמצעות חור ענק בראש.
גם אם השיטה ריפאה מישהו לעתים נדירות, לפחות חלק מהאנשים שרדו את הניתוח. ארכיאולוגים מצאו גולגולות עם סימני ריפוי משמעותיים, המראים שהמטופל חי מספיק זמן כדי שעצמותיו יתאחו (זה לוקח כמה ימים עד שהתהליך רק מתחיל).
זה לא שמישהו בתקופה הנאוליתית חשב שהפרה סובלת מהפרעה נפשית, או שהוא ניסה להציל את חייה. אין סימן להתאחות עצמות, ופירושו של דבר או שהפרה לא שרדה אחרי הניתוח, או שההליך התבצע אחרי שהפרה כבר מתה. המדענים חושבים שייתכן כי זה היה סוג של אימון ותרגול למנתחים העתיקים. קידוח חור בגולגולת הוא עבודה מסוכנת, והיה מאד כדאי להתאמן על משהו שפחות אכפת לך ממנו מאשר בן אדם. פרה חיה היתה יכולה למלא את התפקיד, או אפילו כזו שנפטרה לאחרונה.
הם אינם בטוחים באיזו מידה השיטה היתה נפוצה, משום שזו הדוגמה הקדומה ביותר לניתוח בעלי חיים. פרננדו רמירז רוצי, אחד משני המחברים של המאמר, ציין שיש עוד גולגולת בערך מאותה תקופה, שייתכן שגם היא מקרה של חירור גולגולת. תמונה של הגולגולת השנייה (הפעם של חזיר בר) התפרסמה במאמר משנת 1948, אך רוצי אומר "לרוע המזל, גולגולת זו לא תוארכה מעולם והתגלתה מחוץ לאתר חפירות ארכיאולוגי." אילו היתה זו גולגולת מחוררת, זה היה מראה שניתוח זה היה נפוץ יותר בבעלי חיים מכפי ששיערו בעבר. "אבל," הוא אומר, "ללא תאריכים וללא הקשר ארכיאולוגי, קשה לומר משהו," ולרוע המזל לאיש אין שום מושג היכן נמצאת הגולגולת היום.
ייתכן שיש גם עדויות נוספות שמסתתרות בין חלקי גולגולות ידועים.
"קשה מאד למצוא גולגולת שלמה של בעל חיים באתר ארכיאולוגי," מסביר רוצי. יש שפע של חלקי עצמות המראים סימנים של הליכי חירור הגולגולת, אך כולם סומנו כגולגולות אנושיות – איש לא חשב שהם יכולים להיות שייכים ליצור אחר. "ייתכן שעלינו להתבונן בחלקי עצמות אלה ביתר עיון ולשקול אם הם בעצם מהווים חלק מגולגולת של בעל חיים." אומר רוצי.
אם רוצי ועמיתיו יוכלו לסווג מחדש חלק מחלקי עצמות אלה, ייתכן שנמצא את התשובה לשאלה, באיזו מידה שלטו מנתחים עתיקים באמנות חירור הגולגולת. עצם העובדה שאנשים שרדו אחרי הניתוח, בהתחשב במצב הרפואה לפני אלפי שנים, היתה תמיד מרשימה. אולי עלינו להודות על כך לפרות.
